תערוכתה החדשה של אתי לב בביתן אגודת הציירים בת"א מאירה אור חדש על אחת מציירי המופשט האיכותיים הבודדים שיש לנו כיום. בעבר הכרנו את ציוריה הגועשים, בסקאלת צבעים אינטנסיביים של כתום, טורקיז, ירוק וגם גווני ביניים עדינים, שרמזים של מבנים ונופים בצבצו מהם ועינגו את עינינו. הם אלה שהקנו לה את הכינוי "לאה ניקל הצעירה".
ציור של אתי לב צילום: רן ארדה
ההפתעה הפעם בתערוכה רחבת ההיקף שבאולם הגדול בבית האגודה, היא חשיפתה של לב כרשמת יוצאת מן הכלל, ממשיכת דרכם של פנחס אברמוביץ' (קודמה של לב בתפקיד יו"ר אגודת הציירים בשנות השמונים), אביבה אורי ואחרים שהיו אבני יסוד בתחום הרישום האמנותי הבין-לאומי. למעשה, אמן רציני נבחן ביכולת הרישום שלו, קודם ליכולתו בהבעה בצבע. כי מי שמסוגל לשרבט בחופשיות וביצירתיות – גם עבודת המכחול שלו תהא משוחררת, ספונטנית ומרגשת. כך המצב עם אתי לב. כישרון הרישום שלה, שכאן היא חושפת אותו לראשונה במלוא הדרו, עומד עם כל הכבוד לו, במקום ראוי לא פחות מציורי הצבע הנקיים שלה אתי לב זכתה ללמוד אצל מאייסטרים ישראלים כמו אליהו גת, שהיה המורה שלה במכללה לציור ופיסול ברמת גן ואף קודם לכן. בזכות גת, תלמידם של שטרייכמן וזריצקי, והודות לקשר העבודה האמיץ שלה עם אברמוביץ', שלושתם ממיסדי אופקים חדשים - חלחל הציור המופשט הקשור בטבע אל עבודותיה, וציוריה מעוגנים בתחושת החופש, כאשר תהליך היצירה נובע מתוך הבד והצבע אל התוצאה הסופית, המשקפת את פנים הנפש שלה החוצה.
תערוכה ברמה המעניקה תחושה של הישג ישראלי בתחום האמנות.
