שרה שמא – דיוקנה של ציירת סורית

01/10/2007 ד"ר יוחאי סלע - מיוחד לאפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

בשנים האחרונות, בעיקר מאז שנת 2000, מנסה סוריה להציג לעולם תדמית של מדינה רודפת שלום ושוחרת תרבות ואמנות. במסגרת זו מקבלים אמנים סורים עידוד וסיוע ממשלתי, כל עוד הם עומדים בסטנדרטים הפוליטיים של המשטר העלווי, כפי שעוצבו מאז שחאפז אל-אסד תפס את השלטון ב-1970. השלטון הסורי אינו רואה כל סתירה בין התדמית החדשה שהוא מנסה לטפח, לבין הטלת פיקוח הדוק על אתרי אינטרנט או כליאתם של אנשי רוח בשל עניינים פעוטים.

בסוריה החילונית מותר להציג כמעט כל דבר - כל עוד הדבר אינו פוגע ברגשותיו של הציבור באופן ישיר. לשם מכך מתקיימת מערכת כללים המסדירה את ההתנהגות הציבורית בהתאם לערכים הנהוגים בחברה מסורתית. דהיינו, מתקיימת מערכת של כללים (מוגדרים) שמטרתם למצוא את האיזון הנכון בין החילוניות ההצהרתית של השלטון לבין החברה המסורתית ברובה שכן העוצמה הדתית שרירה וקיימת בסוריה בצורה כזו או אחרת. על כן מבקש המשטר למצוא את שביל הביניים הנאות בין שתי המגמות המנוגדות האלו.

כך למשל, השלטונות הסוריים מטילים חרם על הזמרת הלבנונית הייפא והבי בטענה כי היא מייצגת פרובוקטיביות חסרת טעם הסותרת את המוסר הציבורי (בעיני חלק מהקהל הערבי, והבי שייכת לקבוצת "הזמרות העירומות", שבשל לבושן החושפני הן מוקצות מחמת מיאוס). לעומת זאת, ציירים סורים רשאים להציג את יצירותיהם בגלריות ברחבי סוריה וברחבי העולם, גם אם ביצירותיהם ישנם ביטויים ארוטיים מפורשים. ראוי לציין, כי במדינות ליברליות רבות עדיין מתלבטים ללא הרף בין המושג "אמנות" כפי שהוא נתפס בעיני אחדים, לבין מה שנתפס כ"מעורר יצרים" בעיני אחרים.

שינוי תדמיתי

לסורים רבים, בעיקר מהאליטה האינטלקטואלית, קשה להתמודד עם התדמית הקשה והקשוחה שיש למדינתם בעיני העולם. רבים מהם מנסים לטפח תדמית חדשה ורעננה למדינתם באמצעות אמנות, ספורט, כלכלה, תקשורת ואקדמיה, ובאמצעות כנסים בין-לאומיים הנערכים מידי פעם במדינה. סביר להניח כי השלטון עצמו מעודד את המגמות החדשות האלה כל עוד המשתתפים מכירים היטב את כללי המשחק ופועלים לפיהם. כך למשל, שגריר סוריה בארה"ב, ד"ר עימאד מוסטפה (Imad Moustapha), מנהל בלוג אישי בו הוא מתאר את עבודתו הדיפלומטית לצד תיאורים על חיי התרבות בסוריה. לצדו של השגריר פועלת אשתו הנמרצת, ד"ר רפיף מוסטפה (Rafif Al-Sayed Moustapha), שילדה לאחרונה בת במזל-טוב. הבלוג מנוהל בצורה מקצועית ואסתטית שכן השגריר כיהן בעבר כדיקן הפקולטה לטכנולוגיית המידע באוניברסיטת דמשק. אשת השגריר קיבלה תואר ד"ר במדעי המחשב מאוניברסיטה בריטית. בני הזוג מנסים להציג לציבור האמריקני את פניה התרבותיות של סוריה גם בעזרת הקהילה הסורית בארה"ב, המונה כחצי מיליון נפש. כשוחרי אמנות, בני הזוג מעניקים תשומת לב מיוחדת לקהילת הציירים והאמנים מסוריה, והם מנסים לקדם את יצירותיהם בכל רחבי ארה"ב.

בשנים האחרונות התפתחה קהילה תוססת של ציירים סורים הזוכה להכרה ולהערכה רבה הן בקרב הקהל הערבי הצעיר והן בקרב קהלים הולכים וגדלים במערב. ציירים אלה מציגים בגלריות ברחבי העולם הערבי, ומוזמנים להציג את יצירותיהם ברחבי תבל. אחדים מהם זוכים לפרסים בין-לאומיים ולעתים מעתירים עליהם תשבחות רבות בתקשורת הערבית והבין-לאומית. בין הציירים הסורים המוערכים ניתן למנות את עומר חמאדי, עיסא בעג'נו, חנא אל-חייק, פתח מודארס, האדי טורון, לואי קיאלי (המנוח), אסמא פיומי, אחמד אליאס, ע'סאן סיבעי, ע'סאן נאנא, איסאם דרוויש ועוד רבים אחרים. בשנים האחרונות, הציירת שרה שמא (Sara Shamma) מושכת תשומת לב רבה בעיקר בקרב הדור הצעיר המזדהה עם הסגנון החדשני והאישי שלה.

הערצה לבוב דילן

שרה שמא, 32, ילידת דמשק, החלה לצייר כבר בגיל ארבע. כשרונה המיוחד סלל לה את הדרך לאקדמיה לאמנויות בדמשק, שם היא החלה ללמוד בגיל שבע בסדנה מיוחדת המיועדת לילדים. בגיל 20 סיימה את לימודיה באקדמיה, ובגיל 23 קיבלה תואר באמנות במסגרת לימודיה באוניברסיטת דמשק. היא לימדה שלוש שנים באקדמיה לאמנויות - שם החלה את דרכה בצעירותה, ולדבריה, מאז 1994 היא עובדת במשרה מלאה כציירת. היא נחשבת לאחת הציירות המצליחות ביותר, מרבית ציוריה נמכרים ללא קושי, כך שהיא אינה נדרשת לחזר אחר נותני חסות או גלריות כדי שיציגו מיצירותיה. במקומות אחדים בסוריה מתקיימות תערוכות קבועות של ציוריה כמו במוזיאון הלאומי של סוריה, בשגרירות הבריטית בדמשק וכן במרכז לתרבות ספרד השוכן אף הוא בדמשק. מאז 1999 התפרסמו עליה עשרות כתבות מהללות בתקשורת הערבית - גם בזו המתפרסמת באירופה בשפה הערבית. עיתון כוויתי הכתיר את שמא כאחת מהציירות החשובות ביותר בעולם הערבי. עיתון ירדני תיאר את התרגשותם, עד לדמעות, של המבקרים באחת מהתערוכות שהתקיימו לאחרונה בירדן. עיתון לבנוני הכתיר את שרה שמא כ"דיווה של עולם הציור". עבודותיה הוצגו גם בספרד, בהולנד, בבריטניה, באוסטריה, בארה"ב ובקנדה. בשנה הבאה, 2008, היא מתעתדת להציג תערוכה ראשונה גם בסין.

היא מעריצה מושבעת של בוב דילן, ולאות הערכה לזמר ולשירתו היא ציירה כ-50 דיוקנאות של דילן שחלקם הוצגו בסוריה וברחבי העולם הערבי. לצד אהבתה למוסיקה של בוב דילן, שרה שמא חובבת נלהבת של מוסיקה סופית (צופית) והיא מעריצה את מחול הדרווישים הידוע בסגנונו המיוחד. למחול עצמו ולרקדנים הדרווישים היא הקדישה ציורים אחדים שהוצגו ברחבי העולם, ואף זכו לתהודה רבה ונרגשת. לעתים היא נוהגת לנגן בגיטרה להנאתה - וגם להנאתם הרבה של בני משפחתה וחבריה. בעיני הקהל הרחב, שרה שמא מייצגת דור חדש של צעירים (בעיקר בקרב הצעירות), שהם פורצי גבולות ומסגרות, ובעלי תעוזה אישית החורגת מהמגבלות המסורתיות והחברתיות.

סגנון אישי מיוחד

שרה שמא נוהגת לצייר בשמן על בד, בגדלים שונים המגיעים לעתים קרובות לגודל של מטר ויותר, כאשר הצבע האדום שולט במרבית עבודותיה. בציוריה הרבים היא מעמידה במרכז את הפרט, האינדיבידואל, בשלל מצבים. בציורים אחדים קשה לזהות אם מדובר בצילום או בציור, שכן היא ניחנה בכשרון של דייקנות כמעט כירורגית, דבר המקנה לציוריה עוצמה ויזואלית בלתי רגילה, הנבנית גם מגודלם של הציורים. החברה הערבית עוברת שינויים מרחקי לכת המתבטאים גם במעמדו של הפרט בחברה ובעיקר במעמדן של הנשים בחברה הנמצאת בתהליכים של שינויים ותמורה, וביטוי לכך ניתן להבחין באחדים מציוריה. שרה שמא מעדיפה לצייר פורטרטים במגוון רחב של מצבים - זקנה חרושת קמטים; איכר עם כפיה מסורתית; ילד נוגה; גבר יושב על ספה ספק מיואש ספק מהורהר; ונשים בשלל מצבים הבוחנות את עצמן או מישירות מבט לצופה במסר מובלע. רובם הגדול של הציורים הם פורטרטים של הציירת עצמה במצבים מגוונים. כנראה שזו דרכה המיוחדת להציג "אישה" ו"נשיות" במצבים שונים כראי לתפיסות המסורתיות או כבהתרסה להן. פעם זו אישה עם חצי פנים מחוקות בתוך כלי גדול העשוי מזכוכית, ופעם אחרת זו אישה מול מחסום זכוכית המציבה לעצמה מטרה מול עיניו של המתבונן. באחד מהראיונות שנערכו עמה, המראיין ביקש ממנה להסביר את ציוריה. וכך השיבה שרה שמא למראיין: "אם הייתי יכולה להסביר את עצמי במילים, לא הייתי ציירת". בצורה זו, המתוחכמת, היא הסירה מעליה את האחריות לפרשנות המילולית של יצירותיה. בדרך עקיפה זו, היא העניקה קרדיט רחב למתבונן כדי שיוכל להתרשם באופן עצמאי מציוריה בהתאם להבנתו ותפיסתו האישית. ואולי, גם בשל כך היא זוכה לתשומת לב רבה ולביקורות אוהדות ונרגשות ברחבי העולם.

תגיות: סוריה
כתבות נוספות במדור תרבות
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי תרבות שרה שמא – דיוקנה של ציירת סורית

-->
Feedback Form