מאגר שיזף נחנך בערבה

מאגר שיזף בערבה – צילום: חברת מקורות

כנס בנושא השקיה ומים בערבה יתקיים במסגרת יומיים פתוחים במו"פ ערבה בחצבה 23-24 בינואר.

מאגרים וקידוחים בערבה להספקת המים במקום

המאגר החדש מסוגל להכיל 180 אלף קוב וכוסה כיסוי צף,שניתן להלך מעליו, עשוי יריעות פלסטיות מסוג פוליפרופילן (P.P.) לשמירה על איכות מים, כיסוי המוחלף כל 15 שנים לערך.

מערכת הפקת המים בערבה התפתחה בשלבים וכיום קיימים 50 שדות קידוחים בערבה המחוברים למערכות מים מקומיות, המספקות את הצריכה הכוללת של המושבים באזור, כך מדווח עמי שחם-מנכ"ל רשות הניקוז בערבה. שחם אומר כי בשלב זה אי אפשר לספק מים נוספים מהצפון, בשל אי הכדאיות הכלכלית הקשורה בכך, וכי עדיין עוד אין תכנון לחיבור כזה.

כיום צורך כל משק חקלאי בערבה 70 אלף קוב מים בשנה, בסיוע מערכות השקיה ממוחשבות ומתוחכמות. הבעיה הינה חלוקת המים הנוצרות בין היתר מהפסקות חשמל באזור הערבה היוצרות בעיות רבות של אי אספקת מים קבועה ברצף הנחוץ למשקים המגדלים ירקות וגידולים בחממות החייבים בשיטת השקיה קבועה בכדי להצליח. לכן בחלק מהמשקים ישנה בריכה למי השקיה ואף משאבות "המסר שלנו בערבה ,הוא כי גם באזור נחות מבחינת מים ואיכות הקרקע ניתן לייצר חקלאות היי-טק ברמה גבוהה. זה המסר שלנו לעולם" אומר עמי שחם.

מי תהום המקור העיקרי בערבה

כמו באזורים מדבריים אחרים, גם בערבה, מי התהום מהווים את מקור המים העיקרי עליו מושתתת ההתפתחות ההתיישבותית והחקלאית. זמינות מי התהום באקוויפרים אלו מותנית בחלחול מי שיטפונות לאורך ודרך קרקעית הנחלים. בדרך כלל תדירות שיטפונות אלו נמוכה ואינה עולה על פעם או פעמים בשנה, משך הזרימה של כל שיטפון אינו עולה על מספר שעות עד יממה. לכן, ניצול יעיל ובר-קיימא של אקוויפרים אלו, דורש הערכה כמותית של קצבי ההעשרה וההתחדשות הטבעיים.

בכדי להגביר את חלחול מי השיטפונות בערבה הוקמה בשלושים השנים האחרונות סידרה של מאגרי חלחול שנועדו לחסום את נתיב הזרימה של נחל ערבה ולאפשר החדרה של מי השיטפונות אל מי התהום באזורים נבחרים. כמות

מים ושכנות טובה

לפני שנחתם הסכם השלום עם ירדן, התפרסמה תכנית ירדנית לפתח חקלאות על שטח של 40,000 דונם חדשים בערבה ולקדוח ולהפיק מי תהום כדי להשקותם. השאיבה הייתה אמורה להיות מהאקוות המקומיות. אם מי תהום יישאבו משני צדי הגבול בלי התחשבות הדדית ירדו המפלסים, יתרחשו תהליכי המלחה ושני הצדדים ייפגעו הן באיכות המים והן בכמותם. לאחר חתימת הסכם השלום ירדה התכנית מהפרק וישראל ממשיכה לשאוב את המים בהסכמה. המים המגיעים מירדן הינם מים מתוקים והמים המגיעים מישראל מלוחים, דבר היוצר שילוב מערכות תמיכה חיוביות, המאפשרות קיומה של חקלאות פורייה.

"הסכם השלום עובד טוב עם ירדן, שם קיימים 14 קידוחי מים וישנו כביש וקווי חשמל העוברים מירדן לישראל עליו פועלים שני הצדדים בשיתוף פעולה מלא. לפחות 10 מיליון קוב מים תוספת אמורים לקבל מירדן, לא מתבצע בפועל, כנגד 50 מיליון קוב מים מהכנרת שעוברים לירדן" אומר עמי שחם.

הגשם השנתית היורדת בערבה היא כ- 50 מ"מ בממוצע, והאידוי הפוטנציאלי הוא 3,600 מ"מ בשנה, לכן הגשמים המועטים היורדים באזור מתאדים לאטמוספרה. המילוי החוזר של מי התהום הינו מהגשמים היורדים על ההרים הגבוהים משני צדי הערבה ומתנקזים אליה בערוצי הנחלים בזמן שיטפונות.

נוסף על כך מתנקזים אל הערבה מים פוסיליים מהאקוות שבנגב. בתנאים טבעיים, לפני שהחלו בני האדם לקדוח ולשאוב, מי התהום שנאגרו בתצורת חצבה ובמילוי הערבה זרמו בתת-הקרקע והתנקזו אל ים המלח ואל מפרץ אילת. כיום הזרימה התת-קרקעית למפרץ אילת ולים המלח הצטמצמה ביותר, ומי התהום נשאבים באמצעות עשרות בארות, ומוזרמים לעיר אילת ולעשרות קיבוצים ומושבים באזור.

עוד כתבות נצפות...