שביל הזהב בכפר ברטעה

ילד והעובד החדש של מעבדת המרפאה בברטעה – צילום: אפוק טיימס ישראל

חלוקת הכפר בשנת 48

כמו הרבה כפרים קטנים, גם כפר ברטעה שוואדי חוצה אותו, מאוכלס כולו על-ידי משפחה אחת. עד מלחמת העצמאות ב-48 תפקד הכפר כיחידה אורגנית אחת. הסכמי שביתת הנשק חילקו את הכפר לשנים כשהוואדי הפך להיות קו הפסקת האש בין ירדן לישראל. זקני ברטעה מספרים שבשנים הראשונות שלאחר המלחמה, המרפאה של הכפר נשארה כשמחציתה בישראל ומחציתה בירדן. למרפאה היו שתי דלתות - אחת הפונה לחלק הישראלי של הכפר ושהשנייה פונה לחלק הירדני. מספרים שהרופא היחיד בכפר המשיך לטפל בירדנים ובישראלים כאחד וכל אחד מהמטופלים נכנס מדלת הפונה למדינה אחרת.

לאחר מלחמת ששת הימים לא אוחדו שירותי הרפואה בשני חלקי הכפר. תושבי הכפר שמעבר לקו הירוק לא זכו להיות חברי קופת חולים, ולמרפאה בברטעה המזרחית הגיעו רופאים מערים בגדה המערבית, בעיקר מג'נין.

גדר מפרידה ומבודדת

כשהחלו בבניית גדר ההפרדה, הכפר כולו נשאר כיחידה פיזית אחת בצידה המערבי של הגדר. כך הפכו תושבי ברטעה המזרחית שאינם אזרחים ישראלים למבודדים עוד יותר. אמנם הם מהלכים כמעט חופשי בחלק המערבי של הכפר, אך כדי לעבור לשטחי ישראל הם זקוקים להיתרים מיוחדים, וכך גם כדי לעבור לשטחי הרשות שמעבר לגדר. רופאים מג'נין שצריכים להגיע לכפר כדי לטפל בחולים זקוקים אף הם להיתרים מיוחדים, וחייבים להגיע בשעות המעטות בהן הגדר פתוחה לכניסה ויציאה. למשך תקופה מסוימת לא היו כמעט שרותי רפואה בכפר מלבד המתנדבים הישראלים המטפלים ברפואה אלטרנטיבית.

שביל הזהב חיפש תכלית

ארגון שביל הזהב שחברים בו יהודים וערבים כאחד הוקם על-ידי סטיבן פולדר מורה למדיטציה בשיטת ויפאסנה לקידום אי אלימות, חמלה ושלום בחברה. בתחילת דרכו ארגן שביל הזהב בעיקר טיולים בטבע שנקראו "הליכות", אליהם הוזמנו להשתתף יהודים ובני מיעוטים. ב"הליכות" נהגו לצעוד בטבע בקצב איטי, בטור אחד ארוך עם סרטים לבנים לאות שלום וחמלה. בפעילויות אלה היה בדרך כלל רוב מוחץ של צועדים יהודים ובודדים מבני המיעוטים וכתוצאה ממצב זה חיפש הארגון פעילות משמעותית בעלת השפעה גדולה יותר לדו-קיום בחברה.

פתיחת מרפאה הוליסטית בברטעה

אחת מה"הליכות" של ארגון שביל הזהב עברה דרך הכפר ברטעה. כך נקשר קשר בין ארגון שביל הזהב לאחדים מתושבי הכפר, ויחד עמם הוחלט לפני שנתיים לפתוח מרפאה לרפואה אלטרנטיבית בחלק המזרחי של הכפר.

ארבע מטפלים התנדבו: מטפל ברפואה סינית, מסאז'יסט שוודי, כירופרקטור ומטפלת בשיטת קרניוסקראל, טיפול באמצעות מגע עדין בעמוד השדרה ובעצמות הגולגולת.

במרפאה, בניין בן שתי קומות שהיה פעם באחריות האו"ם, פגשתי את שי גולן, מטפל ברפואה סינית ואת הדס שחם מטפלת בשיטת קרניוסקראל.

שי גולן סיפר לי שהוא מגיע לברטעה אחת לשבוע לחצי יום ויש לו מטופלים שחלקם קבועים וחלקם מזדמנים. הוא אינו מדבר ערבית ונעזר בדוברי עברית מקומיים כדי לשוחח עם המטופלים. גולן, המתגורר ועובד בדרך כלל בבריטניה, נמצא בשנת שבתון ומתגורר בימים אלה בזכרון יעקב עם אשתו וילדיו. הוא מאמין שהנוכחות שלו בברטעה תורמת להפגת המתיחות בין יהודים לערבים וגם מביאה רפואה לתושבים המבקרים בה. הוא מספר כי בימים של מתיחות בעזה או בגדה בין הישראלים לפלסטינים הדבר מורגש. "מצד אחד הציעו לי כוס קפה כי אני אורח והמסורת מחייבת, מצד שני כמעט והתעלמו מקיומי", כתב גולן בבלוג שלו. (http://shaigolan.blogspot.com /)

הדס שחם, תושבת פרדס חנה, מטפלת במבוגרים ובילדים בשיטת קרניוסקראל. היא מדברת ערבית כך שהיא יכולה לתקשר עם המטופלים. "המבוגרים אינם מתמידים בטיפול", אומרת הדס, "אך הילדים כן". היא מספרת על ילד בן 9 שהחל לאבד את שמיעתו בגיל שלוש והפך לעצבני ומפוחד. אחרי חמישה טיפולים, מספרת הדס, התנהגות הילד השתנתה. לדברי אם הילד, הוא קיבל ביטחון עצמי והפך לרגוע הרבה יותר והדבר ניכר גם בהישגיו בבית הספר.

בתקופה מסוימת מספרת הדס שחם, היו בקליניקה חוגים לנשים בימי שישי, לימוד השפה העברית, קורס לרפלקסולוגיה ולהתעמלות ופעילות של אמהות עם ילדים, אך אחרי החופש הגדול, בתחילת שנת הלימודים הנוכחית לא חזרו לקיים אותם.

המרפאה הרגילה חוזרת לפעול

כשהתחילו המתנדבים את עבודתם, לא פעלה בברטעה מרפאה קונבנציונלית. מאז החלו המטפלים ההוליסטית בפעילותם, חזרו רופאים מג'נין לקבל מטופלים במרפאה. כיום ישנה פקידת קבלה לשני התחומים והיא יודעת להפנות את החולים על-פי בעייתם ורצונם לרפואה המתאימה להם.

ביום בו ביקרתי במקום, צעיר המתגורר בברטעה החל לעבוד במעבדת המרפאה. למעבדה הביאו את כל המכשור הנדרש למרבית הבדיקות, כך שלא יהיה צורך לשלוח אנשים לג'נין, דבר הדורש אישורים והמתנה ארוכה במעבר הגדר שהם קשים במיוחד לאוכלוסייה המבוגרת ולילדים שהם מרבית החולים.

עוד כתבות נצפות...