רמת הגולן - לא ממהרים להיפרד

האפשרות של החזרת רמת הגולן לסוריה מעוררת שוב את הויכוח בין תושבי הרמה. חלקם תומכים, חלקם מתנגדים, אך אינם ממהרים לשנות את חייהם לפי השינויים במזג האוויר הפוליטי

26/06/2008 שוש להב - מיוחד לאפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה
זו לא הפעם הראשונה שתושבי הגולן עובדים בפני האפשרות של עזיבה. בינתיים הם מנסים להמשיך בחייהם – צילום שוש להב
זו לא הפעם הראשונה שתושבי הגולן עומדים בפני האפשרות של עזיבה. בינתיים הם מנסים להמשיך בחייהם – צילום שוש להב
"מרוב סיורי פרידה שיש פה, ברמת הגולן, אפשר להקים מחדש את גדוד נהגי הפרדות", אומר לי בחיוך ערן גליק, תוך כדי סיור בקומפלקס התיירותי של מרום גולן, אותו הוא מנהל. מההתבטאות הזו אני מבינה, שערן לא נפרד כל כך מהר מרמת הגולן.
קיבוץ מרום גולן יושב גבוה ברמה, ליד הר בנטל. אם מחזירים את רמת הגולן לסורים, 'הולך' אתו הקיבוץ היפה הזה, בקתות העץ הרומנטיות, מסעדת הבוקרים המשובחת, חוות הסוסים, פינת החי, מטעי הדובדבנים, סדנאות הפיסול ו"קופי ענאן", בית הקפה החמוד בפסגת הר בנטל, עם המוצב לדוגמא, השלט המצחיק והנוף הקסום. מה אומרים התושבים ברמת הגולן עם התחדשות השיחות בין ישראל לסוריה?

אני שואלת את ערן מה הוא חושב, מרגיש, או מוכן לומר, לגבי האפשרות שנצטרך להחזיר את הגולן, ואתו את הבית שלו.

ערן גליק הגיע ממרכז הארץ לקיבוץ מרום גולן בהיותו בן 16, וזה היה לפני 25 שנים. בקיבוץ בנה בית, הקים משפחה, פיתח את ענף התיירות. ערן אינו מתרגש מהמהומה המחודשת סביב נושא ההסכם עם סוריה והחזרת רמת הגולן. בשנים האחרונות עלה הנושא יותר מפעם אחת וגווע, וגם כיוון שהוא מעריך שמבחינה פוליטית החוסן של הממשלה אינו בשיאו. "אני אדם ריאלי, והסכם עם סוריה זו עדיין היפותזה. מגוון האפשרויות הוא כל כך רחב, שאפשר כל היום רק להתעסק עם השאלה של 'מה יהיה'. על כן הנושא, בשלב הזה, לא באמת מעסיק אותי".

הוא וחבריו ממשיכים לחיות את חייהם כרגיל, עובדים, משקיעים, מפתחים, רואים ברכה בעמלם.

"אתה באמת כלל לא מוטרד מהעניין?" אני מעלה ספקות. "הרי את סיני החזירו בשלמותה למצרים, אז צפוי שכך גם יהיה עם הרמה וסוריה".

ערן חושב שלא ניתן להשוות בין סיני לגולן. "בסיני ישבנו פחות מעשר שנים", הוא אומר, "בגולן 40 שנה, שזו חתיכת חיים. גדל כאן כבר דור רביעי במשפחות ולא ניתן להתייחס לרמה סתם כשטח כבוש". וחוץ מזה הוא מוטרד כמו כל עם ישראל מהאיום הגרעיני של איראן, מראשי הטילים הלא קונבנציונלים של סוריה, ממזימות החיזבאללה, מהתחזקות החמאס, משחיתות בהנהגה... חסר ממה להיות מוטרד?

כשאני לוחצת על תשובה יותר נחרצת, הוא אומר ש"הצהרות טובות אמנם לעיתונים, אבל לא לחיי היומיום, ואי אפשר לחיות את חייך בצל שמועות. כיוון שאין לי מושג מה יהיה בעתיד, אני מזמין אותך לראיין אותי בנושא כשיהיה לכולנו מושג. נכון לעכשיו, חיים כרגיל".

אני 'גולשת' במורדות המערביים של הרי הגולן, עד לקיבוץ עין-גב, המשתרע לאורך הגדה המזרחית של הכנרת. עד מלחמת ששת הימים ב- 1967 שכשכו הסורים את רגליהם במימי הימה התכולה סמוך מאד לכאן. עד למלחמה זו ספג הקיבוץ מטחים והפגזות ללא הפוגה, על אנשיהם, בתיהם ושדותיהם. משנכבשה רמת הגולן, שקט האזור, רווח לתושביו, הספיקו לשכוח את השנים הקשות.

עמוס און, חבר הקיבוץ ועד לא מכבר מנהל תיירות עין-גב, הגיע לכאן כנחלאי בשנת 1956. כנער עבר את מלחמת השחרור בירושלים, וכבוגר השתתף בכל מלחמות ישראל. שלשה מחמשת ילדיו גדלו בעין-גב בתוך מקלטים, והחיים היו בסכנת נפשות. השקט שהביאה מלחמת ששת הימים הופר בהפתעת יום כיפור, והקיבוץ נערך לקראת האפשרות של פינוי הילדים, הנשים והקשישים, בשל חשש כבד מהסורים. הצבא הסורי נעצר לפני הכנרת.

כיום עין-גב הוא קיבוץ משגשג, וענף התיירות שבו מרשים. הצימרים המפנקים, המזח המרגיע, הטיילת היפה, מסעדת הדגים המפורסמת, אירועי הקיץ המתוכננים, והכנרת, הכנרת. והנה, מדברים על אפשרות שישראל תחזיר מרצונה את הרמה. עמוס אפילו לא אמביוולנטי בנדון.

"הלוואי, הלוואי שיהיה הסכם שלום אמיתי, עם הסדרי ביטחון אמיתיים. אני אשמח שהם יעבדו בשלווה את אדמתם ואנחנו נמשיך בעיסוקינו, ונבקר זה את זה". "עם ניסיון החיים שלך אתה לא קצת תמים?" אני מנסה לערער את נחישותו. לא, הוא כנראה לא תמים ומסתמך על עובדות. הוא מאמין לסורים ומזיכרונו טוען שהם תמיד כיבדו את ההסכמים שנחתמו איתם. "שלום יהיה טוב לכולם" הוא אומר, ומוכן שבתמורתו נשוב לגבולות הבין-לאומיים (כלומר נחזיר את רמת הגולן) וכן, שהסורים יציצו לו מלמעלה לחדר. אבל הוא לא מסכים, אם ישאלו אותו, שהסורים יחזרו לגבולות 67, לא מוכן שישבו על הכנרת.

שני ק"מ צפונה לקיבוץ, על גבעה נישאה, מוצב פסל הומוריסטי שהכין עוזי קרן, חבר קיבוץ עין-גב, בימי רבין, כשדובר על הסכם עם נשיא סוריה דאז. בפסל נראה חאפז אל אסד עם חכה, דג את הכנרת, ודי לחכימא ברמיזה...

אלפונסו מאורי הוא צעיר יותר, עולה די חדש, שהגיע מארגנטינה ב-2002, והוא ומשפחתו הם חברי קיבוץ. אלפונסו מנהל ביסטרו בר במתחם התיירות של עין-גב, והוא לא מסכים שיחזירו את רמת הגולן. "יש דרכים נוספות לעשות שלום" הוא אומר.

כמי שחווה ב- 1992 בבואנוס איירס את הפיגוע הנורא ליד שגרירות ישראל שם, ראה את ההרוגים וריח החריכה לא מרפה ממנו, התחיל לחשוב על משמעות היותו יהודי ומה זה בעצם אומר. ב- 1994, לאחר הפיגוע הנוסף בקהילה היהודית, כבר החליט על עלייה לישראל. "איבדתי את האמון בעולם הערבי הפונדמנטליסטי", הוא אומר, "אני לא מאמין לסוריה ולא לאיראן. עליתי לישראל כי רציתי להלחם בעבורה ולבנות אותה. מה אני אמור להרגיש כשכל פעם אנחנו מוכנים לנתק עוד חלק משטחנו ולמסור אותו?".

"אבל יהיה סיכוי לשלום, לשקט, ללא צורך להילחם", אני מנסה לסדוק את השריון. אך אלפונסו ממשיך בלהט: "עזבתי הכל בארגנטינה והגעתי לישראל. שכנעתי את חברי בקהילה לעלות לארץ, ואני שואל בשביל מה? האם זה היה שווה, כשכל פעם נוגסים בעוד חלק מהארץ שלי". אלפונסו יהיה מאד מאוכזב אם יחזירו את רמת הגולן לסורים, אבל הוא יקבל את הדין.

עמוס און מסכם את המפגש בנימה פרקטית ואופטימית: "הדיבורים על ההסכם עם סוריה מושכים מבקרים רבים לעין-גב ולרמת הגולן, אם כדי לרוות סקרנות, או כדי לראות במה מדובר. חלקם מגיעים לחזק ויש שבאים להיפרד. הסיבה פחות חשובה, העיקר שהדיבורים על ההסכם עושים טוב לאזור, ואין לי ספק שהשלום יעשה עוד יותר טוב".

תגיות: סוריה
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי בארץ רמת הגולן - לא ממהרים להיפרד

-->
Feedback Form