פשעי המשטר הסיני ומורשת השואה

דיוויד מטאס, עו"ד קנדי לזכויות אדם ואחד ממחברי דו"ח קציר הדמים במלונו בתל אביב - צילום: תקווה מהבד, אפוק טיימס

דו"ח "קציר הדמים" פורסם לראשונה ב-2006 מספר חודשים לאחר ש-The Epoch Times חשף לראשונה את קצירת האיברים הכפויה שמבצע המשטר הסיני במתרגלי השיטה הרוחנית פאלון גונג. במסגרת החקירה, התקשרו חוקרים למרכזי השתלות בסין והתעניינו בקניית איבר ובמיוחד בקניית איבר של מתרגלי פאלון גונג הידועים בסין כבריאים ביותר. באותן שיחות הודו הרופאים מבתי חולים בסין כי האיברים נלקחים במיוחד ממתרגלי פאלון גונג.

"מרבית מהעדויות הישנות שלנו הגיעו מממשלת סין ורבות מהעדויות החדשות שלנו מגיעות מממשלת סין", אמר מטאס. לאחרונה, הפיק המשטר הסיני, באמצעות תחנת הטלוויזיה "פיניקס" שבהונג קונג, סרט תעודה שמטרתו להפריך את טענות דו"ח "קציר הדמים". בסרט מרואיינים אנשים המצוטטים באופן מפליל בדו"ח.

לוֹ גוּאוֹ פּינג, אחד מאותם רופאים שבשיחות עם החוקרים הפליל עצמו על חלקו בקצירת האיברים, מודה בסרט כי אכן קיבל שיחה כזו, מודה שנשאל על איברים ממתרגלי פאלון, מודה שהפנה את הפציינטים לבית חולים אחר, אך הוא מכחיש את כל הסעיפים המפלילים המצויים בתמליל ההקלטה המקורית. בהקלטה, אומר לוֹ שכעת אינו יכול לספק איברים ממתרגלי הפאלון גונג, ומפנה את החולים לבית חולים אחר.

"בסרט של המשטר הסיני הוא מאשים אותנו בזיוף התמלילים, אך ברשותנו נמצאת הקלטת המקורית", אומר מטאס וממשיך: "הדברים שהוא מאשר ומכחיש כל כך שזורים זה בזה, שלא ניתן להפריד ביניהם. באדיבות ממשלת סין יש לנו עכשיו 'אקדח מעשן': ההודאה בסרט, בתוספת התמלילים שלנו שהאדם הזה היה מעורב בקצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג בעודם בחיים".

"ממשלת סין מנסה להפריך את הטיעונים שלנו בצורה כל כך מגוחכת שמראה שאין להם מה לומר כנגד דברינו, ובעצם הם מפלילים את עצמם", הוסיף מטאס.

אלו תגובות קיבלתם כשסיפרתם על קצירת האיברים למדינאים בעולם?

"חלק תומכים, חלק מזועזעים, חלק ספקנים, אך לאף אחד אין עדויות סותרות. חלק מהאנשים, מסיבות פוליטיות או כלכליות, דורשים הוכחות שמבחינה לוגיסטית לא ניתן להשיגן. הם מבקשים את סוג ההוכחות שיש בפשע שמתבצע במדינה שלהם. בלי ניסיון אמיתי להתמודד עם הקשיים העובדתיים שיש בפשע שמתבצע במדינה טוטליטרית בה המסמכים חסויים וקיים מערך של הפחדה. זה תלוי אם האנשים פתוחים או לא. אם הם פתוחים, הם איתנו. אם הם סגורים, אין לנו מה לומר".

מדוע כלי תקשורת המרכזיים לא מדווחים על הנושא?

"חלק דיווחו, חלק לא. לכל כלי תקשורת יש הסבר מיוחד משלו. ראיינו אותנו ב-CNN אבל אז חזרו אלינו ואמרו שלא ישדרו כי הם רוצים איזון. בשביל איזון הם רצו לראיין את המשטר הסיני, והמשטר הסיני לא רצה לומר כלום".

"באוסטרליה, מייק סקטקי כתב כתבה אך העיתון שלו לא פרסם זאת. העיתון נמצא בבעלות חברת פיירפוקס שבבעלות מרדוק. מרדוק הוא גם הבעלים של תחנת פיניקס, שיצרו את תכנית התעודה של המשטר שניסתה להפריך את הדו"ח שלנו. פיניקס היא תחנת טלוויזיה בהונג קונג במנדרינית שמנסה לחדור לשוק הסיני. יש כאן אינטרסים עסקיים המנוגדים לפרסום הדו"ח שלנו".

"רשות השידור הקנדית, CBC הפיקה תכנית תעודה שמדברת על הדו"ח שלנו. השגרירות הסינית דרשה מ-CBC לא לפרסם את התכנית. בעקבות כך CBC יצרה קשר עם במאי הסרט וביקשה ממנו לשנות אותו. כאשר סירב, שינתה רשות השידור חלקים בסרט ללא רשותו".

מה שאני רואה זה אנשים שעוסקים בצנזורה עצמית, או שנכנעים ללחץ מצד הממשל הסיני בגלל אינטרסים כלכליים או פוליטיים. לעתים יש [לכלי התקשורת] מושג מוטעה לגבי איזון, היוצר סימטריה שגויה בין נכון ללא נכון ובין הפרות זכויות אדם ותירוצים".

מה מניע אותך לעסוק בנושא קצירת האיברים?

אני עו"ד לזכויות אדם בין-לאומיות וזו הפרת זכויות אדם בין-לאומית. הסיבה שנעשיתי מעורב בצורה כזו היא שזה כל כך נורא וכל כך לא פתור וכל כך מעט אנשים עושים משהו בנדון.

אני עו"ד שיש לו רקע באיסוף ראיות, הערכת ראיות, והצגת טיעונים לאור הראיות. בשל הרקע שלי, זה משהו שאני יכול לעשות שאחרים לא עושים".

מה הביא אותך לעיסוק בזכויות אדם?

"אף על פי שאני ומשפחתי איננו קרבנות של השואה, אני יהודי, ואני מודע לכך שאילו ניצחו הנאצים ולא בעלות הברית, שום יהודי לא היה חי היום. אני מרגיש שאני רוצה לעשות משהו כדי ליצור מורשת לשואה ולתת משמעות למוות של כל כך הרבה מיליוני אנשים. המורשת שאני רוצה ליצור היא מורשת של זכויות אדם".

דיוויד מטאס פעל רבות להבאת פושעים נאצים לדין בקנדה. וכן פעל במאבק משפטי לחקיקת חוקים מתאימים בקנדה שיאפשרו לשלול את אזרחותם הקנדית של פושעים נאצים שקיבלו אזרחות במרמה.

למה כל כך חשוב להביא פושעים נאצים לדין?

"יש כמה סיבות שונות לכך. ראשית, אין חוק התיישנות על רצח בקנדה או במרבית המדינות. שנית, זה עוזר להביא את התיעוד לבית משפט, תזכורת עכשווית לכך שהפשעים האלו אכן התרחשו. אם רוצים לשמור את הזיכרון של השואה חי, אנחנו חייבים לחשוב על דרכים לעשות את זה, וזו דרך אחת לעשות את זה. זו דרך לאסוף ראיות ולהילחם בהכחשת שואה.

כמו כן, עלינו לחשוב גם על פשעים עתידיים. היו כמה מקרי ג'נוסייד (רצח עם) מאז השואה, ואחת מהסיבות שהיו מקרים כאלו זה שפושעים נאצים התחמקו מעונש. צריך להעביר את המסר לכל מבצעי ג'נוסייד בעולם: שלא משנה היכן אתם נמצאים וכמה זמן עבר אתם לא תתחמקו מעונש. צריך להקים מערכת צדק שמעבירה לפושעים פוטנציאלים את המסר הזה. אנחנו לא עושים את זה רק עבור הפושעים, אלא גם עבור הקרבנות, וזו דרך נוספת לבנות עבורם מורשת. המאמץ להעמיד לדין לא צריך להסתיים במות הרוצחים. עלינו להמשיך לנסות לפרסם את המסמכים, לזהות מי אחראי ולפרסם מי אחראי.

אנחנו גם חייבים זאת לעצמנו. התעלמות מפשעים נגד האנושות זה סוג של חוסר אנושיות. אנחנו חייבים זאת לעצמנו כבני אדם, להילחם בפשעים נגד האנושות".

מה נותן לך את הכוח להמשיך?

"להרבה אנשים יש תחושה של חוסר אונים, שאין שום דבר שהם יכולים לעשות. אם מסתכלים מנקודת המבט של הפרט, זה אולי כך. הדרך היחידה שדברים קורים זה שהרבה אינדיווידואלים עושים דברים ביחד. ניתן לומר משהו דומה על ממשלה במדינה דמוקרטית: שום ממשלה לא נבחרת בגלל קול אחד, מה הטעם להצביע? אבל אם כולם לא יצביעו, לא תהיה דמוקרטיה. המציאות היא שקבוצות של פרטים, כמות גדולה של פרטים, שפועלים יחד גורמים לשינוי. הדרך היחידה לגרום לקבוצות גדולות לפעול היא שפרטים, בזה אחר זה, מתחילים לפעול. המאמץ שלי הוא לא רק להניע את העולם הלא ממשלתי והקהילה הלא ממשלתית, אלא אני גם מנסה לפעמים להניע ממשלות".

"אני מעורב בעסק הזה זמן רב וראיתי את ההשפעה המצטברת של פעולה אישית לאורך זמן. הייתי מעורב במאבק נגד האפרטהייד, במאבק נגד הפרות זכויות אדם בברית המועצות ובמדינות פשיסטיות בדרום אמריקה. בתקופה שהייתי מעורב במאבקים האלו, זה נראה כמו משטרים מדכאים מאוד, מושרשים מאוד ופרטים שמוחים נגדם. בסופו של יום, האנשים שמחו מתוך אמונתם נשארו וכל המשטרים המדכאים האלו נעלמו. זו רק ההשפעה לאורך זמן של עיקרון שמנצח אידיאולוגיה. דעתי האישית היא, שאולי היום אנשים לא שמים לב למה שאני אומר, אבל אם מה שאני אומר נכון - בסופו של דבר אמונות אלו ינצחו".