פנינים - טוהר מלכותי ותמיד באופנה

בהירה כבוקר, מסמלת טוהר ומלכותיות ותמיד אופנית –המרגלית - הלא היא הפנינה

11/09/2008 אבישג אוגבה - אפוק טיימס יפן
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

פנינים
פנינים מתורבתות – צילום: Getty Images
נזכרת אני בילדותי, אז אהבתי להעביר בין אצבעותיי את מחרוזת הפנינים של סבתי, להרגיש את חלקלקותן המשיית, את קרירותן ובעיקר להתבונן בברק הקורן מהעיגולים המושלמים. כבר אז פנינים עוררו בי כיסופים ליופי, לאצילות, לנשים שבהביטך בהן עולה בך עצמך רצון לזקוף את גבך ולישר את דש חולצתך, נשים כאלו שפונים אליהן בטון הדיבור שקט, והמילים תמיד נקיות ומכובדות.

נשים שיופיין השקט צומח מתוך תבונה ואיפוק, היוצרים את אווירת השלווה והרוגע שסביבן.

אך טבעי שדמות האישה הקלאסית הזו תשלים את הופעתה האצילית עם מרגליות הים, הלא הן הפנינים, שיופיין השקט והברק שלהן הם כאור הבוקר הצח, כמשל לצחות העלמה העונדת אותן.

המשתה של קליאופטרה המצרית

פנינים היו למעשה ציר מרכזי בסיפורי המשתה: "לעולם היו שתי מרגליות גדולות; שתיהן בידי קליאופטרה, המלכה האחרונה של מצרים, אשר מלכי המזרח הורישון לה". (מאיפה הציטוט הזה) קליאופטרה שרצתה להוכיח לכובש הרומאי, אנטוניוס, שעושרה רב יותר מעושרו שלו, הזמינה אותו למשתה מפואר. "לאחר מכן ציוותה להביאה גביע משקה חמוץ, אשר חריפותו וכוחו ממיסים את המרגליות. היא ענדה אז באזניה אוצר טבע מיוחד במינו. אנטוניוס התבונן בה ואז היא הורידה מרגלית אחת, טבלתה ומשנמסה גמעה את המשקה. ל' פלנקוס, שופט ההתערבות, הושיט את ידו לעבר השנייה, כי התכוננה היא לכלותה באותו אורח, והכריז את אנטוניוס מנוצח לכל הדעות. השמועה אומרת, כי אחר נפילת המלכה, שזכתה במחלוקת, נחתכה לשתיים המרגלית, בת הזוג, אשר האחת הייתה להם למחצית הארוחה, ונתלו באזני ונוס במקדש אלי רומא". כך כתב המדען גאיוס פליניוס סקונדוס בספרו "Naturalis Historia"(תרגם מלטינית ד"ר מאיר שש):

"והרי גם יוליוס האלוהי רצה, ששריונו, אשר הקדיש לוונוס האם במקדשה, ייעשה ממרגליות".

כשהכובשים הספרדים גילו שסביב האיים קובגוה ומרגריטה, כ-200 קילומטרים מצפון לחוף וונצואלה, היו קיימים מרבצים נרחבים של פנינים, הם הגישו כשי למלכת ספרד את אחד מהמרבצים האלה.

פנינים במסורת הדתית

הפנינים מוזכרות גם ברוב הכתבים השייכים לדתות שונות. בעבר, השימוש בסמליות המילים היה מקובל ומשמעות הסמלים הייתה מוכרת ומובנת לרוב האנשים. כך הפנינה העגולה היא סמל לאלוהות שכן למעגל אין התחלה ואין סוף. המעגל או הפנינה נחשבו כמיצגים אהבה וידע, וכאשר האהבה והידע מצויים יחד במידה שווה הם מסמלים את החכמה. פנינים הן גם סמל לאמת ולאמונה.

יש פרשנויות הטוענות שמשמעות המילה יהלום היא פנינה, והיא האבן המייצגת את שבט זבולון בתליון של אבני החושן שענדו כוהני בית המקדש.

גם בנצרות ובברית החדשה מוזכרות הפנינים, ישו תיאר את מלכות השמים כ"פנינה יקרת-ערך".

יופי נצחי

עגיל פנינה
הנערה עם עגיל הפנינה ציור משנת 1665 של הצייר ההולנדי גיוהנס ואמר המוצג בגלריה המלכותי מוריצוי (Mauritshuis) – צילום: ויקיפדיה
מעורר ההשראה של הפנינים, וחיבתן של הנשים לפנינים השאירו את חותמם גם במספר לא מבוטל של יצירות אמנות קלאסיות.

מבין ציורי הדיוקן המפורסמים שמופיעות בהם פנינים, יש כמה ידועים מאוד: דיוקן של קטארינה סגרדו ברבריגו שצוייר בידי רוזלבה קרייירה בשנת 1741 והיא נראת בו בשעה שהיא עונדת מחרוזות-קולר ועגילי פנינים.

דיוקן מפורסם שנקרא גם "מונה ליזה של הצפון" הוא ציור של גו'הנס ורמר מ-1665 שנושאו הוא נערה עם עגיל פנינה, כשהצייר משתמש בעגיל הפנינה כמוקד היצירה. דיוקן נוסף שצויר ג'והנס ורמר וואן דלפט בשנת 1665 נקרא"אישה עם שרשרת פנינים".

תכשיטים לרגע משמעותי בחיים

רוב חברותי ענדו בחתונתן מחרוזת פנינים שצחותן, צבען הטהור ועיגוליהן המושלמים תאמו עד מאוד את השמלה הלבנה, ואת המראה הנקי-בתולי שכל כלה רוצה להתהדר בו.

מחרוזת פנינים היא התכשיט הפופולרי ביותר לכלות, שכן פנינים מסמלות טוהר.

ולהבדיל, מחרוזות פנינים יכולות להיות גם חלק מלבוש רשמי בלוויות. הן יוצרות ניגוד מושלם לשמלה השחורה, ומעניקות להופעה ממד נוסף בשל היותן סמל לטוהר, למלכות שמים ולגן העדן.

פנינים טבעיות בדרך כלל נמכרות כבודדות לאספנים או משובצות כבודדות בתכשיטים ייחודיים. קיימות מעט מאוד מחרוזות של פנינים טבעיות תואמות, ואלו נמכרות בדרך כלל במאות אלפי דולרים. בחנות הדגל של קרטייה בשדרה החמישית בניו יורק העריכו מחיר של שרשרת פנינים כפולה בכמיליון דולר.

פנינים מגיעות בשמונה צורות בסיסיות: כדור, חצי כדור, כפתור, טיפה, אליפסה, אגס, מוארך, עיגול. פנינים בצורת כדור מושלם הן הנדירות ביותר והיקרות ביותר .

פנינים בצורת כדור, כפתור, חצי כדור בדרך כלל משמשות ליצירת מחרוזות. השימוש של פנינים בצורת טיפה ואגס הוא בעיקר כעגילים או כפנינה מרכזית במחרוזת פנינים, והעגולות לרוב משובצות בצמידים וטבעות.

מחרוזות של פנינים אמיתיות מושחלות על חוטי משי ובין כל פנינה נעשה קשר למקרה שהמחרוזת תינתק. כך יישארו הפנינים יקרות הערך על החוט ולא יתפזרו.

"קשה להבדיל בין האמיתי למזויף" היא אמרה כנף ידועה ושימושית לתיאור הזיופים הרבים בתחומים שונים הקיימים בעולמנו. אחד הטיפים השימושיים שקבלתי מחברתי חובבת הפנינים מסביר כיצד להבחין בין מחרוזת פנינים מזויפת לאמיתית, והואקל מאוד ליישום: אחזי את הפנינים בכף היד ונסי להרגיש את הטמפרטורה שלהן, שכן פנינים אמיתיות תמיד נושאות עמן קרירות מסוימת, לעומת פנינים מזויפות שהן חסרות את הקרירות הזו.

פנינים היו ידועות כבר בימי קדם

לא ידוע מי היו האנשים הראשונים שאספו וענדו פנינים. אך למרות אי הוודאות באשר למקורן, יש תיעוד נרחב העוסק הביקוש והשימוש בהן ברחבי העולם במשך ההיסטוריה.

גאיוס פליניוס סקונדוס (97-23 לסה"נ) היה סופר, איש מדע ואדמירל רומאי, אשר סיכם לדורות הבאים את ידיעת תקופתו על הטבע. הוא כתב בספרו "חקר הטבע" ( Naturalis Historia) על הפנינים (תרגם מלטינית ד"ר מאיר שש): "מבין כל הדברים בעלי הערך תופסות אפוא המרגליות את המקום הראשון".

"... ידוע היטב כי הורתן מן השמים, וכי גדול יותר קישרן עם השמים משעם הים, ומכאן צבע העננים להן או של בהירות הבוקר.

"עיקר ערכה בלובן, בגודל, בעיגוליות, בחלקלקות, במשקל וכמעט שלא יתכן כי תימצאנה שתיים דומות זו לזו. מכאן השם 'אוניו' - ז"א אחד ויחיד".

העמים הקדמונים נהגו לייחס כוחות שונים לאבני חן, ולפנינה יחסו כוח של פוריות ומלכות. נמצאו תכשיטי פנינה מהתקופה קדומה, לפני הספירה בחפירות ארכיאולוגיות ובקברים שנחקרו. בימי הביניים נהגו מלכים לשלוח משלחות גדולות לחיפוש אחר פנינים כדי לשבצן בכתריהם.

הסינים החלו לשלות פנינים בתקופת שושלת האן (206 לפנה"ס - 220 לספירה), הם שלו פנינים בצורה נרחבת בים סין הדרומי, ובהיסטוריה הסינית הארוכה יש תיעוד על חשיבותן של הפנינים. ניתן למצוא עדויות לכך שמלכים הגישו אותן כמחוות הוקרה למלכים אחרים או לאצילים.

כתבות נוספות במדור תרבות
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי תרבות פנינים - טוהר מלכותי ותמיד באופנה

-->
Feedback Form