מוסיקה שמימית ממחוזות הנצח

במדינת ג'ין שבסין העתיקה, בתקופת "האביב והסתיו" (750-450 לפנה"ס), חי אחד המוסיקאים הנודעים בהיסטוריה הסינית, שי קואנג, שהיה נגן אמן במגוון רחב של כלי נגינה סינים. תרומתו הרבה להתפתחות המוסיקה בסין ויצירותיו המופלאות זיכו אותו בכינוי "הקדוש של המוסיקה".

איור: ליזה ורונין

הטקסים המסורתיים ויסודות המוסיקה והתרבות שהניח הדוכס ג'ואו משושלת ג'ואו המערבית (1034 לפנה"ס) היו נר לרגליו. הוא דבק בגישה שעל המוסיקה להתאים לדרך השמים ולנתיבי הטבע, ולשאת בתוכה מסר שיעורר בלב האנשים את טבעם המוסרי והטהור לפי העיקרון: "המוסיקה יוצרת הרמוניה בין שמים לאדם". מוסיקה קצבית ומהירה לא בהכרח תהדהד בלבם של המאזינים. רק מוסיקה הנובעת מלב שקט והרמוני מתעלה עד לשערי השמים, חודרת אל לב האנשים, ומתרוממת למחוזות בהם לבבות המלחין והמאזינים מטוהרים ומוארים ל"דרך השמים".

מוסיקה טובה ומוסיקה רעה

שי קואנג חילק את המוסיקה של סין העתיקה לשלושה סוגים: צ'ינג שאנג, צ'ינג ג'נג וצ'ינג ג'יאו.

צ'ינג שאנג היא מוסיקה של אבדון, צ'ינג ג'נג היא מוסיקה של הרמוניה וצ'ינג ג'יאו היא מוסיקה של שגשוג ושפע. מסופר שהסוסים במרעה היו מפסיקים ללחך עשב ומרימים את ראשם כדי להקשיב לשי קואנג בעת שניגן, וציפורים היו נוחתות ממעופן ובאות לשיר יחד אתו.

יום אחד בעת שהדוכס פינג ממדינת ג'ין והדוכס ממדינת וֵוי הקשיבו לנגינתו של שי ג'ואן, מוסיקאי החצר של ממלכת וֵוי, התפרץ שי קואנג למקום ועצר את שי ג'ואן. "בבקשה הפסק! זוהי מוסיקה של חוק מעוות שהלחינו הפקידים המושחתים של הקיסר העריץ ג'ואו משושלת שאנג". שי קואנג הסביר: "שושלת שאנג הגיעה לסיומה על ידי הקיסר וו כיוון שהקיסר ג'ואו היה שליט לא מוסרי. מוסיקה טובה ונעימה מיטיבה עם שומעיה ומעוררת בהם מוסריות. מוסיקה רעה גורמת לשומעיה לאבד עשתונותיהם ומוליכה אותם לאבדון. יש להלחין מוסיקה מתוך השאיפה להפיץ ערכים נעלים, ואל למוסיקאי לנגן מוסיקה ההורסת את מידות האנשים!"

"איך היית מאפיין את המוסיקה שניגן שי ג'ואן?" שאל הדוכס של מדינת ג'ין את שי קואנג. שי קואנג ענה: "זאת מוסיקה צ'ינג שאנג, מוסיקה של אבדון". הדוכס של מדינת ג'ין אמר: "אם כך נגן למעננו מוסיקה של הרמוניה". שי קואנג ניגן לשני השליטים מוסיקת צ'ינג ג'נג, מוסיקה של הרמוניה.

שירת העגורים

שי קואנג היה נגן מחונן והתמחה בנגינה בציתר, כלי פריטה סיני. מיד כשניגן את האקורד הראשון, הופיעו בשמים 16 עגורים אדומים שבאו מהדרום ונחתו לידו. לאחר האקורד השני, הסתדרו העגורים בשורה, ולאחר האקורד השלישי רקדו ושרו יחד. בעוד שי קואנג ממשיך בנגינתו, התכסו השמים בעננים צבעוניים ושירת העגורים השתלבה בהתאמה מופלאה עם נגינת הציתר. המוסיקה המשיכה להדהד עוד זמן רב.

המוסיקה השמימית בהשראת הטבע הרחיבה את הלב ומלאה את קהל המאזינים בשלווה והתרוממות רוח. שי קואנג זכה לברכות על הישגו המוסיקלי. כך נולד הפתגם הסיני "עגורים אדומים ועננים צבעוניים" המשמש לתיאור מוסיקה מופלאה ושמימית.

מהי אחווה אנושית

שי קואנג לימד שיצירת מוסיקה צריכה לנבוע מתוך שאיפה לעורר את טוב לבם של שומעיה ולהפיץ מוסריות. שי קואנג הלחין את "שלג לבן", "אביב שטוף שמש" ויצירות מוסיקליות רבות שכולן מרוממות נפש. ב"אביב שטוף שמש" תיאר שי קואנג את הצמיחה והתחדשות הטבע באביב. ביצירה נוספת תיאר את דמותו של אדם אציל המקפיד על טוהר מידותיו ושואף לעתיד טוב יפה. בסין העתיקה האמינו האנשים שמוסיקה מרוממת יכולה להגיע לשמים ולשאת לקהל מאזיניה מסרים של אמת, עומק ונצחיות. לכן הדרך להראות אחווה ודאגה לאנושות היא לעורר באנשים טוב לב ונדיבות ולהפיץ את הטוב למרחקים. זו גם דרך להראות הערכה כלפי החסד האלוהי.

עוד כתבות נצפות...