קשמיר – מחפשים פתרון היסטורי

בחירות בקשמיר: התפתחויות חיוביות בפרובינציה למודת המאבק נותנות תקווה, אולם המחלוקות הישנות עוד רחוקות מפתרון

30/10/2008 תמוז איתי - אפוק טיימס ישראל
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

בחודשים נובמבר ודצמבר תערוך הודו בחירות מקומיות במדינת "ג'אמו וקשמיר" למודת המאבק. זאת לאחר חודשים של שלטון פדרלי ישיר, לאחר התפרקות הקואליציה

יו"ר הקונגרס ההודי סוניה גנדי ורוה"מ הודו מנמוהה סאי בטקס פתחת שירות הרכבות בין הודו לפקיסטן. על אף הצעדים קדימה בין המדינות קשה לגשר על הפערים - צילום: AFP PHOTO/Tauseef MUSTAFA
יו"ר הקונגרס ההודי סוניה גנדי ורוה"מ הודו מנמוהה סאי בטקס פתחת שירות הרכבות בין הודו לפקיסטן. על אף הצעדים קדימה בין המדינות קשה לגשר על הפערים - צילום: AFP PHOTO/Tauseef MUSTAFA
הקודמת ביולי. בעוד מפלגות אחדות קיבלו את ההודעה על הבחירות בשמחה, רבות אחרות קוראות להחרים את הבחירות, במיוחד התנועות הקוראות לעצמאות החבל.

הממשלה המקומית הקודמת נפלה בגלל מהומות של מוסלמים והינדים שהתעוררו בעקבות החלטתה להקצות קרקע למקדש הינדי, החלטה עליה חזרה בה מאוחר יותר. ההפגנות שהתעוררו בעקבות ההחלטה הזו היו מן הגדולות ביותר מאז החלה ההתנגדות האלימה לשלטון הודו בשנת 1989, זאת על אף שמאז הפסקת האש ב-2003 שורר באזור שקט יחסי. אך במקביל, קיימות גם תנועות מתונות רבות הקוראות גם הן לביטול הריבונות ההודית באזור או לעצמאות (גם מפקיסטן) קשמיר המוסלמית ברובה.

בתחילה, הממשלה החליטה להקצות את הקרקע למקדש כדי לאפשר הקמת בקתות ושירותים לעולי רגל, אך לאחר שהתושבים המוסלמים טענו כי המהלך נועד לשנות את המאזן הדמוגרפי באזור, ולאחר הפגנות אלימות בהן נפצעו מפגינים רבים, היא חזרה בה מהחלטתה. בכך עוררה את כעסם של התושבים מאמיני ההינדו והביאה להפגנות בקשמיר וברחבי הודו כולה.

ההתנגדות האלימה לשלטון הודו בקשמיר החלה ב-1989 כהתקוממות עממית (עם או בלי מרכאות, לפי זהות הדובר) באיזור הנתון לשלטון הודו, בגלל טענות שהעלו המפלגות המוסלמיות על כך שתוצאות הבחירות המקומיות של 1987 זויפו. בעקבות זאת חלק מאותן מפלגות הקימו מיליציות. על אף פעולות נחרצות של כוחות הביטחון ההודים, המוצבים בקשמיר בכוחות מוגברים, עדיין קיימים ארגונים העוסקים בפעילות אלימה ובפעולות טרור.

בעשור האחרון ועוד לפני כן, חלק ניכר מארגוני ההתנגדות והטרור עברו איסלמיזציה חריפה, ובכך העבירו את הדגש ממניעים לאומיים וחילוניים יחסית, למניעים איסלמיים, כאשר חלקם אף קוראים לחזרה אוטופית לשלטון איסלמי בכל רחבי הודו (כפי שהיה בימי שלטון המו�גוּלים במאות ה- 19-16). כתוצאה מכך, חלק מהקבוצות שהובילו את ההתקוממות החמושה ב-1989 נסוגו לשוליים והוחלפו על ידי זרמים ג'יהאדיסטים הכוללים פליטי טאליבן מאפגניסטאן שהעבירו את המערכה לקשמיר, שם היא נתפסת על-ידי העולם כסכסוך גבול מקומי ופחות כחלק מהטרור האיסלאמי הכלל עולמי.

עד לשנים האחרונות, רוב הקבוצות הללו קבעו את בסיסן בקשמיר הפקיסטנית או בפקיסטן עצמה, וזכו לעידודו של המשטר הפקיסטני באיסלמבד. אך בשנים האחרונות נשיא פקיסטן לשעבר, פרבז מושארף, כחלק משיתוף הפעולה שלו עם המערב, צמצם את תמיכתו בהן ואף נקט נגד חלקן אמצעים – מה שהוביל ללפחות שני נסיונות התנקשות בחייו.

פעמים רבות תגובת השלטון ההודי לפעולות הטרור הייתה נוקשה ביותר. למשל, מ-1990 פועל בחבל קשמיר "חוק הכוחות המזוינים", חוק הדומה "לנהלי שעת חירום" הנהוגים בישראל ומעניק לשירותי הביטחון השונים סמכויות נרחבות ביותר.

קשמיר – מחפשים פתרון היסטורי

במקביל, אירעו בשנים ובחודשים האחרונים התפתחויות חיוביות רבות, המעידות על רצון טוב בשני הצדדים, ואולי בעיקר בקרב התושבים ששבעו קרבות בארבעים השנים האחרונות. באפריל 2003 ראש ממשלת הודו לשעבר הושיט לפקיסטן "יד לשלום" בנאום פורץ דרך שנשא בקשמיר (באיזור הנתון לשליטה הודית), לאחר שהמדינות הגיעו למצב הקרוב למלחמה בעקבות התקפת טרור על הפרלמנט ההודי ב-2001, שהודו הודיעה שבוצעה על ידי מחבלים מקשמיר בתמיכת פקיסטן. שנה לאחר מכן שתי המדינות חידשו את האיסור על ניסויים גרעיניים (לאחר ששתיהן הפרו אותו ב-1998).

דעות

מחד, השלטון ההודי אינו יכול להשלים עם מעשי טרור אלימים נגד האוכלוסיה והצבא. מאידך, כמו במקומות רבים אחרים בעולם, הלוחמה נגד הטרור מובילה במקרים רבים לנקיטת אמצעים קיצוניים הפוגעים באוכלוסיה האזרחית. גם אוכלוסיה זו במצב לא פשוט: בעוד שאולי רבים מן התושבים אינם תומכים בפעולות הטרור כשלעצמן, הם חשים הזדהות עם המטרה המשותפת כביכול שלהם ושל "לוחמי החופש", תוך התעלמות במודע או שלא במודע, מהפגיעה הבסיסית בערכי היסוד האנושיים שפעולות טרור מביאות. זו השפעתו המשחיתה של הטרור בכל מקום בו הוא פועל והנוטה לטשטש לאורך הזמן במיוחד בעיני המתבונן הלא-מומחה, את ההבחנה במי, או מה, אחראי למעגל הדמים.

ב-2005 החל לפעול שירות אוטובוסים משני עברי "קו השליטה" בין החלק ההודי לחלק הפקיסטני ובקיץ השנה נפתח לקול תשואות נתיב הסחר שהיה סגור עשרות שנים בין שני צידי הקו. אפילו מנהיגי התנועות הקוראות לעצמאות שיבחו התפתחות זו ואף חלקם רואים בה את תחילת "נפילת חומת ברלין" של קשמיר. כמו כן, נחנך השנה קו הרכבת הראשון בקשמיר, וגם סכר הידרואלקטרי חדש האמור לספק חשמל ולהאיץ את תהליך המודרניזציה של החבל. אף על פי כן יש לציין שבניית הסכר עוררה התנגדויות מצד פקיסטן בנושא חלוקת מקורות המים בין המדינות, וכמובן גם סוגיות אקולוגיות.

רקע

כשהבריטים עזבו את השלטון בדרום אסיה (ובקולוניות בכלל) בסוף מלחמת העולם השנייה, הם בחרו לפצל את האזור על פי חלוקה דתית: מדינה אחת למוסלמים (פקיסטן) ןהשנייה להינדו (הודו). שתי המדינות הללו נוסדו ב-1947 ובמהלך תהליך הקמתן מיליוני מאמיני הינדו היגרו להודו ומיליוני מוסלמים היגרו לפקיסטן. המהומות והאלימות במהלך ההפרדה גבו את חייהם של מאות אלפי בני אדם והן הניחו את היסוד לקונפליקט הנמשך עד היום.

אחד הנושאים שעלו לקראת עצמאות שתי המדינות היה מה יעלה בגורלם של האזורים בהודו שנשלטו על-ידי שליטים בעלי דת שונה מרוב האוכלוסיה המקומית. הוסכם שאזורים בעלי רוב הינדו שנשלטו על-ידי מוסלמים יעברו להודו, אבל בקשמיר היה מקרה הפוך של אזור בעל רוב מוסלמי עם שליט, מהראג'ה, הינדו. ב-1947 האו"ם קבע שיש לערוך משאל עם באיזור, אך זה מעולם לא נערך, והמהראג'ה ביטל את הבחירות והעביר את השלטון בקשמיר להודו. כך החלה מלחמה בין כוחות הודים לפקיסטנים שנקלעה למבוי סתום. בשלב זה האו"ם קבע את "קו השליטה", המציין עד היום את הגבול דה-פקטו בין שתי המדינות.

כיום קשמיר מחולקת על ידי קו השליטה בין החלק הנתון לשליטה הודית לחלק שבשליטה פקיסטנית. כמו כן, חלקו הצפוני של האיזור הוא בשליטת סין. כיום שתי המדינות תובעות בעלות על קשמיר, ואף אחת מהן לא מקבלת את טענות הפלגים המקומיים הדורשים עצמאות מלאה.

נושא קשמיר ופתרון הסכסוך בה הוא הרבה מעבר לסכסוך מקומי בין הודו לפקיסטן וזאת ממספר סיבות: ראשית, מדובר בנושא טעון בין שתי מדינות גרעיניות והוא למעשה סלע המחלוקת העיקרי ביניהן. במקרה של פתרון הסכסוך, הודו כבר לא תצטרך לרכז את עוצמתה הצבאית כדי להתמודד עם האיום הפקיסטני והיא תוכל, אם תבחר לעשות זאת, לפעול כדי למנוע את נסיונות השלטון הקומוניסטי בסין (שכנתה מצפון) להגיע להגמוניה בלעדית באיזור. כעת היא מרוסנת בשל ריכוז המשאבים ותשומת הלב בקשמיר.

כמו כן, פתרון הסכסוך יספק תנאים נוחים בהרבה לייצוב פקיסטן ואולי אף יביא להפחתת האטרקטיביות ביצירת קשרים עם גורמים איסלאמיים בצבא ובמנהיגות האזרחית שם. פתרון כזה גם יפחית בצורה ניכרת את האיומים החיצוניים על פקיסטן ויאפשר לה להשקיע משאבים בבניית משטר תקין. אחד התסריטים המדירים שינה ממנהיגים מערביים היא לראות את הארסנל הגרעיני של פקיסטן נופל בידיהם של מנהיגים איסלאמיים קיצוניים. יתר על כן, מצב כזה יפגע באופן רציני במלחמה בטרור באפגניסטן.

תגיות: הודו, פקיסטן
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי עולם קשמיר – מחפשים פתרון היסטורי

-->
Feedback Form