הרשמה לניוזלטר

מוסיקה שגרתית בתחנת אוטובוס גרמה לי להביט אחרת על בני אדם

יניב ניצן | 1 באוגוסט 2012 | דעות | 3 דק׳

לוקאלי: מוסיקת רחוב

“זהו. אני עוזב סופית את העבודה”. הודעתי לעצמי באופן רשמי בדרכי ממקום עבודתי בתיאטרון לעבר תחנת האוטובוס, מרחק של 15 דקות הליכה. מבול הצעקות שנחת עליי מהבוסית לאחר ויכוח מעייף עם לקוח לא הרפה ממחשבתי וגם השמש הקופחת לא הטיבה עמי. עצרתי מול הרמזור האדום לפני מעבר החצייה ודבר אחד היה כבר ברור, “סרט המעוצבן” שנכנסתי לתוכו הלך והתעצם.

יש משהו בסרטים שקל לאהוב. שעה וחצי של ניתוק מקשיי העולם, פופקורן ועלילה שיכולה להיות לפעמים כך: גיבור הסרט הוא לרוב אדם שגרתי למדי. בזמן מסוים בסרט הוא נתקל בקונפליקט שהוא לא מבין ולא מתמודד אתו נכון. אז מגיעה תובנה ובעקבותיה הסצנה הסופית שמשלבת לפעמים גם מוסר השכל.

הרמזור במעבר החצייה התחלף לירוק, עברתי למדרכה ממול ונותרו מטרים ספורים בלבד מתחנת האוטובוס. לעיניי התגלתה תמונה מרגיזה, מרגיזה מאוד. כל המושבים בתחנה היו תפוסים כשבאחד מהם ישב קבצן שהסתתר מהשמש, מנגן בכינור ולצדו קערת נדבות.

אם יש דמות קולנועית מפורסמת שיכולה לבטא את מצב החשיבה שלי באותו הרגע, הרי זה “רגזני” מהדרדסים. תמיד יתחיל רגזני כל משפט ב”אני שונא…” יש טיול – “אני שונא טיולים”! יש ארוחה משפחתית – “אני שונא ארוחות משפחתיות!” ומה לעשות, בכל אדם טמון איזה רגזני.

“אני שונא קבצנים עם כינור שיושבים בתחנת אוטובוס!” רטנתי בשקט.

שיחת טלפון שברה את מבול הרגזנות שלי וכשחזרתי לדמותי בסרט משהו פתאום השתנה. אולי היה זה דרדסבא ואולי התסריטאי הראשי, אך לפתע למחשבתי היה יותר מרחב וכל הסיטואציה נתפסה אחרת. התבוננתי שוב בקבצן ונפל לי אסימון חדש שהעלים את רגזני לגמרי.

“אני אגואיסט” חשבתי לעצמי. “איך יכול להיות שהאדם הזה מרוויח בשלוש שעות מה שאתה מרוויח בשעה? (עבודת סטודנטים היא גם סוג של קבצנות), אתה עובד במיזוג והוא בשמש – הוא דואג שבחום הזה תהיה לך מוסיקה ובסוף אתה זה שמתלונן?”

פיזרתי את כל המטבעות שהיו בארנק אל ידי. התכוונתי לקחת מטבע של חצי שקל כדי לתת לקבצן. “אתה קמצן” הופיעה מחשבה נוספת שלא הסתפקה בסכום הזעום. החלטתי לקחת סכום כפול – שקל שלם. “אתה קמצן!” הופיעה שוב המחשבה – יש לך כל כך הרבה ואתה מוכן לתת כל כך מעט. לקחתי מטבע של עשרה שקלים והטלתי אותו לעבר הקערה.

הקבצן שהיה חצי רדום הביט במטבע שנזרק אל הקערה, זינק על רגליו והביט ישר לתוך עיניי. “מוצרט, באך, שופן?” קרא אליי במהירות. לא הבנתי, והוא חזר על דבריו בשנית: “מוצרט, באך, שופן?”. מוצרט אמרתי בהיסוס קל, והוא בתגובה חייך אליי והוסיף בכובד משקל “אוהוו” כאילו מאשר את טעמי הטוב במוסיקה.

הקבצן עצם את עיניו והחל לנגן. אנשים עברו והשליכו מטבעות אל קערת הנדבות, אך את האיש היקר שמולי זה לא עניין, כל כולו היה מרוכז אך ורק בניגון המוסיקה. לקראת הסוף הוא פקח עיניו והישיר מבטו אל עיניי כאילו מבקש בחוות דעתי. הודיתי לו מעומק ליבי על הניגון. אז כשסיים, עצם שוב את עיניו והחל לנגן מנגינה חדשה.

האוטובוס הגיע ולא ידעתי כיצד להביע את הערכתי. האיש שמולי חייך אליי חיוך רחב ואמר במבטא כבד “ביי מותק”. לא התבלבלתי, “ביי גם לך מותק”, השבתי. נופפנו זה לזה לשלום, הוא חזר אל מקומו ואני עליתי לאוטובוס.

אז חוץ מזה שאני צופה ביותר מדי סרטים אמריקניים, מה בכל זאת למדתי? בשנת 2007 ערך הוושינגטון פוסט ניסוי שהתפרסם ברחבי העולם. בניסוי התלבש ג’ושוע בל, אחד מטובי הכנרים בעולם, בבגדי קבצן וניגן ברכבת התחתית של וושינגטון במשך 43 דקות.

בל ניגן 6 יצירות של באך בכינורו האישי השווה קרוב ל-4 מיליון דולר, בדיוק כפי שניגן במופע יומיים קודם לכן בבוסטון, שעלותו הממוצעת הייתה 100 דולר לכרטיס. מעל 1,000 איש חלפו על פניו, מהם הוא קיבל בסך הכול 32 דולר ו-17 סנט. כי כנראה שכולנו צריכים לפעמים קצת לצאת מהסרט שלנו, כדי לראות שהאדם שעומד מולנו הוא פחות קבצן, ויותר מוסיקאי.

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
הגולאג הדיגיטלי של גוגל

דינה גורדון

מייקל רקטנוואלד (Rectenwald) הורחק לסמסטר שלם ממשרתו כפרופסור בפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת ניו יורק. הסיבה להרחקה הייתה...

הסובלנות החדשה

איל לוינטר

גידי היה נחוש לכסח את הדשא שגדל בחצר. בסוף השבוע הוא הוציא את מכסחת הדשא והתחיל בעבודה, כשלפתע הבחין בשכן מנופף לשלום. "כשתסיים אצלך יש לי בשבילך...

כיצד לגרום לאנשים לשנות את דעותיהם?

מאיה מזרחי

כולנו יודעים כמה קשה לשנות את דעותיו הפוליטיות של מישהו. כמעט כל אחד מאיתנו נקלע בחייו לוויכוח פוליטי, סוער...

המתנדב – המורד היחיד שהסתנן מרצונו לאושוויץ

רועי בהריר

ה-19 בספטמבר 1940, לפנות בוקר, ורשה הכבושה. ויטולד פילצקי – גבר פולני נאה, גבוה ובהיר-בלורית,...

מה גורמת לגופנו האזנה למוסיקת פופ?

מאיה מזרחי

מיכאל בן ה-13 יצא מבית הספר לאחר יום לימודים ארוך וכהרגלו שם אוזניות ושמע דרך היו-טיוב את המוסיקה שהוא וחבריו...

תיאוריית המְכָל: כיצד התרבות שאנו צורכים מעצבת אותנו

רקפת תבור

כבר לפני 2,500 שנה טען הפילוסוף היווני סוקרטס בספרו המפורסם של אפלטון, "פוליטאה", כי עלינו...

התחום האפור של ההתחממות הגלובלית

איל לוינטר

ב-7 באוקטובר 1912 נודע לעולם שעליו להתכונן לקטסטרופה. עיתון הלוס אנג'לס טיימס הזהיר את קוראיו כי כדור הארץ נכנס...

שכחנו שיש ספקטרום של דעות, וזה הורס אותנו

ג'ושוע פיליפ

כולנו מכירים את השיטה הידועה להחליף ויכוח רציונלי במתקפות אישיות. אנחנו פוגעים זה בזה, הורסים זה את זה,...

שתפו: