“בזכות הקריאה” – תערוכה מעניינת במוזיאון ישראל בירושלים

הקריאה כמקור השראה לעבודתם של אמנים, בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל בירושלים

מוריץ דניאל אופנהיים

מוריץ דניאל אופנהיים, דיוקן של נערה ליד שולחן הכתיבה שלה, 1825.

“אני מוצא שטלוויזיה היא חינוכית מאוד. בכל פעם שמישהו מדליק אותה, אני הולך לחדר השני לקרוא ספר” (גראוצ’ו מרקס)

ג’רום הקדוש, אחד המלומדים הגדולים ביותר בעולם הנצרות, יושב בתאו הגדוש באביזרים ולומד בשקידה את ספרי קודש. בכניסה לחדרו הקטן ניצבים שומריו – אריה וכלב ישן, וקרוב אליו תלוי שעון חול ומונחת גולגולת, הרומזים על חייו ההולכים ואוזלים של האדם. פעולת הקריאה, כפי שבחר אלברכט דירר לתארה בהדפס יפהפה, מתווכת בין קיומו הפיזי הזמני של ג’רום הקדוש לבין חווית הקדושה האינסופית שהוא חווה.

הדפסו של דירר הוא אחד מסדרת ציורים, הדפסים ופסלים בתערוכה “בזכות הקריאה” המוצגת במוזיאון ישראל בירושלים. התערוכה מספקת הצצה להופעתו של מוטיב הקריאה באמנות של המאה ה-18 וה-19. נושא זה שכביכול נראה מובן מאליו כמו כל נושא אחר שבחרו אמנים לתאר, הוא בעצם עמוק ומעניין ונוגע בשני תחומי עיסוק שנפגשים יחד, ולא במקרה – הציור והקריאה.

מאורע יוצא דופן

“אל תקרא כפי שילדים קוראים, כדי לשעשע את עצמך, או כפי שהשאפתנים קוראים, לצורך הוראה. קרא כדי לחיות”. (גוסטב פלובר, סופר צרפתי)

 

Vittorio_Matteo_Corcos_-_Dreams_-_1896

ויטוריו מתאו קורקוס, חלומות 1896

ממש כפי שדירר ביקש לתאר את התעלותו הרוחנית של ג’רום הקדוש דרך הקריאה, כך עושה גם רמברנדט בציורו, אך באמצעים אחרים.

התא בו יושב הקדוש מצויר כתא חשוך עד כדי כך שקשה לראות מה הוא מכיל. את החדר מאירה אלומת אור המגיעה מבחוץ (אלמנט אופייני בציוריו) כמטאפורה לאור האלוהי שמקבל הקדוש מהקריאה בספרו ביושבו בחשיכה.

שני הציורים מדגישים סיטואציה שבה האדם נמצא במקום המגביל אותו – אם בראייה ואם בגבולות הפיזיים, ורומזים שהיציאה היחידה מהמצב היא דרך הקריאה.

לעומת זאת, בציור נוסף בתערוכה, “נערה עם ספר תפילה”, רואים נערה שנמצאת דווקא בחלל הפתוח אך ספרה סגור וגבה מופנה לכנסייה. בציור אחר עם שם דומה, נערה יושבת מול ספר תפילה סגור ומפנה את מבטה אל עבר החלון המכוסה בווילון החוסם את טווח הראייה. בשני הציורים מביע הצייר תחושה של ייאוש, שכן הספר, המייצג את הגישה לרעיונות נעלים, נשאר סגור והנערה פונה לעבר העולם החיצוני, ממנו אינה מקבלת תשובות.

חלומות

“תמיד היו לי שני ספרים בכיסי, אחד לקרוא והשני לכתוב בו” (רוברט לואיס סטיבנסון)

ספרה הסגור של נערה בביתה יכול להפוך לסמל חיובי ומעורר תקווה אצל אמן שיבחר לצייר אותו אחרת. בציור הנקרא “חלומות” של ויטוריו מתאו קורקוס, צייר איטלקי מסוף המאה ה-18, אנו רואים אישה מלומדת היושבת על ספסל בחוץ, הספרים שלצדה סגורים והיא בוהה לעבר הצופה. הבחירה לציירה בחוץ, בתנוחה מהורהרת אך בטוחה, כאשר כובעה מוסר, משדרת שהניחה את הספרים על הספסל מתוך בחירה. שם היצירה רומז על כך שההחלטה להניח את הספרים איפשרה לה להיכנס לתוך עצמה ולחלום.

ציור מעניין אחר בהקשר דומה הוא הדפס של דירר, “ישו הנער בין חכמי המקדש (או: הרופאים)”. הציור מתאר סיפור מתוך הברית החדשה המתאר את הפעם הראשונה שישו הנער לימד, במקדש שלמה, כמה רופאים יהודים שפגש. הרופאים מנסים להוכיח ולהפריך בעזרת הכתובים שלהם את הדברים שישו מלמד. בגרסה מוכרת יותר של צבעי שמן על עץ, דירר בוחר לצייר את ישו במרכז, מוקף ברופאים אשר תופסים את כל חלל הציור. ישו צעיר מאוד והרופאים מבוגרים ומצוירים באופן מעט קריקטוריסטי. הצייר מראה דרך אמצעים אמנותיים כיצד במקרה הזה הספרים משמשים דווקא ככלי המשמש להפריך את דבריו של אדם הנחשב לקדוש. זאת בניגוד לציורים קודמים שמתמקדים בכוחו של הספר לעורר התבוננות פנימית וקדושה.

דירר לוקח את זה עוד יותר רחוק כאשר בהדפס מסדרת הדפסים על האפוקליפסה הוא מתאר את יוחנן בחזונו “אוכל” את הספר הקדוש. ניתן לראות כי יוחנן הקדוש מתעלם בציור מהספר שהוא עצמו כתב כדי “לאכול” בשקיקה את הספר שניתן לו מהמלאך האלוהי. הציור צויר ממש לפי הכתובים ויוצר יחס חדש בין הציור לקריאה. ציור שנבע מתוך קריאה, המתאר את מעשה הקריאה.

לשרטט דיוקן

“כאשר אני מרוויח קצת כסף, אני קונה ספרים. אם נשאר משהו ממנו אני קונה אוכל ובגדים” (ארסמוס)

Albrecht Durer, Christ Among the Doctors, 1503

אלברכט דירר, ישו בין חכמי המקדש, 1503

אין ספק שחדוות הקריאה שונה ומובדלת בדרכה ובערך המוסף שהיא מביאה כאשר מדובר בקריאה ספרותית, מדעית או רוחנית. עם זאת, לעתים האמנות מצליחה ללכוד את כל השלושה יחד ולהעביר את החוויה הרוחנית הקשורה לקיומם הפשוט של הספרים וחשיבותם. אפשר לראות את זה בדיוקנו המפוסל והמחויך של הפילוסוף הצרפתי פרנסואה-מארי ארואה דה-וולטייר שפיסל ז’אן אנטואן הודון שמוסיף ערך רב לתערוכה. הודון פיסל כמה פסלים של הפילוסוף, הידוע כפילוסוף הסובלנות. אחד מפסלי השיש היפים ביותר נמצא בצרפת – הפילוסוף יושב על כיסאו ולצדו ספרים, פניו נראות קורנות והוא מחייך. כאן בחר האמן בספר כדי לשרטט את דיוקנו של מי שמקדיש את חייו לכתיבה ולחשיבה.

הספר, הקריאה והכתיבה הם דברים נפלאים שהחברה האנושית שלנו יצרה. אם היה לנו ספק, די לנו להסתכל בכל היצירות שנעשו לאורך ההיסטוריה של האמנות סביב הנושא. כמו בכל תערוכות הנושא הקודמות במוזיאון, אי אפשר לומר שיוצאים בתחושה של שובע מתערוכה שיכלה להיות מקיפה ומעניינת הרבה יותר. עם זאת, ישנן יצירות ייחודיות הקשורות לנושא מקורי ומעניין שמזכירות לנו שגם בימינו, עם השתלטות האינטרנט, כבודו של הספר עדיין מונח במקומו.


התערוכה תתקיים עד ה-1 בנובמבר 2013 במוזיאון ישראל בירושלים

Leave a Reply

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!