רק אמרתי שלום

הנער השחור שעמד מולי פסק לחייך ופניו לבשו ארשת מבשרת רעות. לפתע שמעתי נקישת מתכת ומול אפי הזדקר להב של סכין קופצת


״באתי בקשר למודעת הדרושים״, אמרתי לקופאית חמורת הסבר, בחנות ״בגדי כץ״ ברחוב החמישי בפילדלפיה.

״מיסטר כץ יהיה אתך בעוד רגע״, מלמלה בצרידות וסטרה קלות למגרת הקופה הרושמת. עם צלצול הקופה יצא מחדר אחורי גבר קשיש, גוץ ועגלגל, משקפיים שמוטים על חוטמו וקצה סיגר כבוי בזווית פיו.

״אני ג׳ו כץ״, אמר מבלי לחייך, והמשיך באנגלית שנשמעה לי כמו יידיש.

– ״היי בנאדם, לאן אתה נוסע?״
– ״הביתה״, אמרתי וגרוני יבש.
שאר בני החבורה סגרו עליי אט-אט. תחושת הסכנה חלחלה בי וצמררה אותי. ״יש לך להלוות לנו כסף?״

״אל תדאג, לא תצטרך למכור שום דבר״, אמר כאילו קרא את חששותיי.

כסטודנט ישראלי שרק הגיע לאמריקה, שהאנגלית עדיין לא התגלגלה היטב בפי, לא הייתי בטוח שאצליח לשכנע אנשים לקנות.

״אתה מישראל?״ שאל כץ ולא חיכה לתשובה. ״הבחנתי לפי האקצנט. בוא איתי״.

כץ מיקם אותי בפינת החנות, בקצה טור ארוך של מכנסיים. ״מכאן תוכל לראות מה קורה כמעט בכל החנות״.

״למה אתה מתכוון?״

״אני רוצה שתשקיף מכאן על כל ה׳שוורצס׳ שנכנסים לחנות. שים לב במיוחד לאלה שלובשים מעילים. ברגע שלא שמים לב, הם דוחפים מכנסיים, חולצה, מה שלא יהיה, מתחת למעיל, והולכים״.

״או-קיי״, אמרתי ונשארתי לעמוד על משמרתי, תוהה אם הביטוי ׳שוורצס׳ הוא ראוי או לא.

לאחר כשעתיים הבחנתי בבחור שחור כבן עשרים שהסתובב בין שורות הבגדים. עיניו סרקו לסירוגין פעם את הבגדים ופעם אותי. בשבריר שנייה, כשחשב שאני לא מבחין בו, חטף זוג מכנסיים והחביאם בזריזות מתחת למעילו. אחר כך פסע במהירות לעבר היציאה מהחנות. הדבקתי אותו ממש לפני הדלת .

״סליחה?!״ אמרתי לו.

הבחור עצר, והביט בי, להפתעתי בשלווה, גם חייך אליי.

״אני יודע שגנבת את המכנסיים״, אמרתי.

והוא לי: ״אני זקוק למכנסיים באופן דחוף ואין לי כסף. אל תכעס בנאדם, תן לי ללכת״.

הבזקים של זיכרונות ילדות חלפו במוחי: ״סחיבת״ פרי מגנו של שוורץ השכן, גנֵבה של מכסי ״וינטילים״ ממכוניות בשכונה, ״הרמה״ של מוצרי מזון מהמטבח הצבאי לארוחות שחיתות ליליות. מי אני שאלחם בגנבים, ועוד בעבור כץ הגזען, חשבתי.

והבחור: ״או-קיי בנאדם? אני הולך״…

אני: ״או-קיי, התחפף מפה!״

״מה קורה?״ שמעתי פתאום את קולו של כץ מפאתי החנות.

״הכול בסדר, מיסטר כץ. רק אמרתי שלום לבחור״.

לעת ערב תמה משמרתי. יצאתי לרחוב ופתחתי בצעידה מהירה לעבר תחנת הרכבת התחתית. הרציף היה ריק אך לא לזמן רב. מאחורי אחד העמודים הרחבים הגיחו לפתע כמה נערים שחורים. אחד מהם פסע לקראתי ועמד קרוב אליי. חשתי באדי האלכוהול שפיו הדיף. הוא חייך.

״היי בנאדם, לאן אתה נוסע?״

״הביתה״, אמרתי וגרוני יבש.

שאר בני החבורה סגרו עליי אט-אט. תחושת הסכנה חלחלה בי וצמררה אותי. ״יש לך להלוות לנו כסף?״

״אני סטודנט תפרן״, השבתי.

הנער השחור פסק לחייך וארשת מבשרת רעות עלתה על פניו. לפתע שמעתי נקישת מתכת ומול אפי הזדקר להב של סכין קופצת.

״את הארנק!״ אמר הנער בתקיפות.

עוד לא הספקתי להגיב וראיתי לפתע את הנער כמו נשאב לאחור ומושלך לארץ. שאר בני החבורה התפזרו במהירות והנער קם ודידה בעקבותיהם. מולי עמד הבחור השחור שפגשתי בחנות של כץ, לבוש במכנסיו החדשים. הוא הישיר בי מבט נוקב והפעם היה זה הוא שאמר: ״התחפף מפה!״

הרכבת הגיעה ואני, מוכה הלם, מיהרתי להיבלע בתוכה, מבלי שהספקתי לומר לבחור מילה. דרך חלון הקרון ראיתי אותו ניצב עדיין על הרציף. הבחנתי שידו נשלפה לאט מכיס מעילו, כמו רצה לנופף לי לשלום, אבל נמלך כנראה בדעתו והשיבה לאחור. עוד שבריר שנייה – והוא נעלם מעיניי, תמונה חולפת ממצג של טלוויזיה בשחור-לבן.

לאחר ששבה אליי רוחי, בדרכי הביתה, הרהרתי באירועים שחוויתי באותו יום. אפשרתי לבחור שגנב את המכנסיים להסתלק. ניסיתי לתרץ זאת לעצמי בכך שכעסתי על הגזענות של כץ, או כי נזכרתי ב״גנבות״ הקטנות בילדותי ובצבא. במחשבה נוספת, יתכן שנתתי לבחור ללכת משום שפחדתי להתעמת אתו. מאידך, ייתכן שמנעתי בכך אפשרות שג׳ו או אני נפגע בבחור. או שאם היה נתפס, הוא היה סופג מהלומות מידי השוטרים, או נעצר ועומד למשפט על גניבה, ועוד ועוד.

מאוחר יותר כמעט ״נענשתי״ באיבוד ארנקי או בפציעה, אולי פטלית, בידי חבורת הנערים. גם לגנב ניתנה באותה עת הזדמנות לגמול לי על שאפשרתי לו להסתלק ללא פגע. כך או כך, למדתי שאיננו יודעים תמיד מדוע אנחנו עושים או לא עושים דברים מסוימים שלבטח יש להם השלכות למה שמתרחש אחר כך, במוקדם או במאוחר. וגם – ברוח הסיפור – זו לא סוגיה פשוטה כל כך של שחור או לבן.

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!