״אין מוח שלא מחובר למוחות אחרים״

חוקרים סרקו בו זמנית מוחות של אנשים המתקשרים זה עם זה וגילו שאנחנו מחוברים אחד לשני הרבה יותר ממה שחשבנו. התגליות שלהם מובילות בימים אלה לשינוי פרדיגמה בחקר המוח

אילוסטרציה: אלכס גורביץ׳

אילוסטרציה: אלכס גורביץ׳

חוקר המוח פרופ’ ריד מונטגו עמד בפני פריצת דרך מדעית. זה היה ב-2000, אחרי שחקר במשך 12 שנה מה מתרחש במוחם של אנשים כשהם מבצעים פעולות שונות. עד אז מרבית חוקרי המוח השתמשו בשיטה שהייתה מקובלת לאורך כעשור, מאז תחילת שנות ה-90: לחבר אדם אחד למכשיר fMRI ולראות אילו אזורים במוחו פעילים כאשר הוא מגיב לגירויים פשוטים. למשל, לדווח מתי בדיוק הוא רואה נקודה שמציגים על מסך מחשב מולו, ובאיזה צד של המסך הוא רואה את הנקודה. כאשר האדם הגיב לגירוי, אפשר היה לראות שאותו אזור במוח שאחראי לתגובה נהיה פעיל, או בלשון ציורית, מתחיל ״להבהב״.

אבל מה שמונטגו רצה לעשות כעת היה מאתגר הרבה יותר: הוא רצה לבדוק מה קורה בראש של שני אנשים, בו זמנית, כאשר הם מתקשרים ביניהם. לשם כך היה צריך לזנוח את הפרדיגמה המקובלת של סריקת מוחו של כל אדם בנפרד, ולהניח יסוד לפרדיגמה חדשה: לחבר שני אנשים למכשירי fMRI, ולסרוק את הפעילות במוחם בו זמנית, בזמן שהם מתקשרים ביניהם.

אין מוח שלא מחובר למוחות אחרים. מוחות אחרים מעצבים אותך ואתה הופך להיות דומה לסביבה שלך

האתגר הבא היה לפתח תוכנה שתתאם בין שני מכשירי ה-fMRI. מונטגו הפשיל שרוולים וניגש למלאכה. למעשה, כאחד שבכלל הגיע לחקר המוח מתחומי המתמטיקה והפיזיקה, כתיבת תוכנה הייתה קרובה מאוד לליבו. כעבור מספר חודשים של עבודות פיתוח מורכבות, שני מכשירי ה-fMRI היו מחוברים ביניהם, בשלב ראשון בכבל פשוט.

שני הנבדקים הראשונים של מונטנגו נכנסו כל אחד למכשיר fMRI ושיחקו ביניהם משחק ניחוש פשוט למדי, תוך כדי שסורקים את המוחות שלהם בו זמנית. הרבה תקלות טכניות צצו בדרך, כפי שסיפר מונטגו לאפוק טיימס, אבל אחרי כמה חודשים הם התגברו על התקלות וקרה הדבר הכול כך מרגש: בפעם הראשונה חוקרים הצליחו לראות בעיניהם את הפעילות במעמקי מוחם של שני אנשים בו זמנית.

כששני אנשים פועלים במשותף ומרוכזים באותו הדבר, מתגלות הקבלות בפעילות שני המוחות | איור אילוסטרציה: Fotolia

כששני אנשים פועלים במשותף ומרוכזים באותו הדבר, מתגלות הקבלות בפעילות שני המוחות | איור אילוסטרציה: Fotolia

זה היה רגע מרשים – פתאום הם הצליחו לראות בקלות מתי שני הנבדקים מרוכזים בדיוק באותו הדבר – ברגעים מסוימים הפעילות באזור מסוים בשני המוחות הייתה ממש זהה. זה היה מסוג ההקבלות שאם היו בודקים כל פעם מוח אחד בנפרד, היה קשה מאוד לזהות בים הנתונים. אבל כך, כשהכול מוצג בו זמנית, ההקבלות בפעילות של שני המוחות פשוט קופצות לעין.

אחרי כמעט 15 שנה של מחקר בתחום, פרופ’ מונטגו מתאר בריאיון לאפוק טיימס את הקשרים המפתיעים שגילה: ״כשאנשים עובדים זה עם זה, המוחות שלהם הם כמעט כמו אובייקט אחד [משותף]. אובייקט יחיד, דינמי ומסתגל״.

החוקר הישראלי, פרופ’ אורי חסון מאוניברסיטת פרינסטון שהצטרף בשנים מאוחרות יותר לתחום המחקר החדשני הזה, תיאר את התופעה במילים מפתיעות עוד יותר: ״אין מוח אחד, אנחנו כל הזמן מחוברים. אנחנו אורגניזם אחד יותר מאשר אוסף של אינדיבידואלים״.

אבל בתחילת הדרך התגובות מהקהילה המדעית היו ספקניות למדי. כאשר המחקר פרופ’ מונטגו, שהיה הראשון בתחום, התפרסם באוגוסט 2002, ממש לא היה קל לעכל את התגובות שהגיעו מחוקרים שונים. ״עשו מאתנו צחוק״, מספר מונטגו. ״כתב העת Nature אפילו פרסם מאמר דעה קצר על זה וטען שזה בזבוז זמן וטיפשי לעשות דבר כזה, הם בעיקר טענו שאין לנו את התוכנה הנדרשת ושמחקר כזה הוא דבר שיקר מדי לעשות.

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!