אפוק טיימס מגזין מרחיב דעת, מעורר מחשבה
מתקינים כבל ימי באורך 20 אלף קילומטר העובר בין סינגפור לצרפת ומחבר 17 מדינות | תמונה:Boris Horvat/AFP/Getty Images
1 בדצמבר 2008 התממש אחד מתסריטי האימה של ספרי ריגול בסגנון טום קלנסי: 80 אחוז מהתקשורת בין אירופה למזרח התיכון התמוטטה לפתע, במה שנראה כמו פעולה של מדינה זרה. האינטרנט הואט עד למצב שלא אפשר גלישה, ושיחות טלפון רבות שובשו. אפילו מזל”טים של צבא ארה”ב, המופעלים מרחוק, התקשו לפעול כראוי. לוטננט קולונל דונלד פילדן, המשרת באחת מיחידות התקשורת האמריקניות, ציין שטיסות מזל”טים שיצאו מבסיס בלאד (הבסיס הגדול ביותר של צבא ארה”ב בעיראק) קטנו “ממאות גיחות ביום לעשרות”.
מתברר ששלושה מהכבלים התת-ימיים הגדולים בעולם, העוברים בקרקעית הים התיכון בין איטליה למצרים, נפגעו באופן מסתורי. בכבלים עוברת מרבית התקשורת בין אירופה למזרח התיכון, כולל 95 אחוז מהתקשורת של צבא ארה”ב, לפי רישי סונאק, חוקר ממכון החשיבה הבריטי Policy Exchange. חלק מהדיווחים בתקשורת הטילו את האשמה על ספינה ששייטה בלב ים והטילה עוגן על הכבלים והרסה אותם. דיווחים אחרים קשרו זאת לפעולת ריגול של מדינה זרה.
דו”ח מסווג שהגיע לידינו, מראה כי צבא סין הוציא לפועל מבצע שמטרתו לצותת למידע העצום שעובר בכבלים התת-ימיים
בכל מקרה, האירוע הזה המחיש נקודה חשובה: 97 אחוז מהתקשורת הגלובלית עדיין מועברת דרך כבלים השוכבים עמוק בים. מי שיצליח להזיק להם יוכל לפגוע בציוויליזציות שלמות. מי שיצותת להם – ישיג נכס שכוחו בל יתואר.
בניגוד לתמונה שמציירים לנו בסרטים, תקשורת לוויינים תופסת רק שלושה אחוזים מהתקשורת הגלובלית, ומסיבה פשוטה: הסיבים האופטיים המרכיבים את הכבלים שבלב ים מעבירים מידע פי חמש מהר יותר מאשר לוויינים, ובמחיר זול הרבה יותר.
מפת הכבלים התת-ימיים באזור אירופה, המזרח התיכון ואסיה
כיום פועלים כ-213 כבלים ברחבי העולם, דרכם עובר בכל יום מידע מסווג ופעולות כספיות בשווי המוערך ב-10 טריליון דולר. המסלקה הבין-לאומית (SWIFT), המספקת מערכת סליקה ל-11 אלף מוסדות פיננסיים שונים כמו בנקים, תלויה לחלוטין בכבלים התת-ימיים. הפרעה לכבלים האלה יכולה לערער את המרכזים הפיננסיים הגדולים בעולם: בניו יורק, בלונדון או בהונג קונג.
גלישה בגוגל מגלה שקיימות מפות גלויות של מיקום הכבלים (כנראה כדי שספינות המטילות עוגן לים לא יפגעו בהם). כשכבל מגיע בסופו של דבר ליבשה, הוא מתחבר לתחנה שגודלה בערך בגודל בית. התחנה מעבירה את האות למרכזים שונים ברחבי הארץ שממשיכים להפיץ אותו הלאה, עד שבסופו של דבר הוא מגיע לבתים שלנו. הבעיה היא שרבות מהתחנות אינן מאובטחות כראוי. חיפוש פשוט שעשינו בגוגל גילה, למשל, את הקואורדינטה של התחנה בתל אביב, הנראית כמו בניין רגיל, מוגן בשער בלבד. קואורדינטה נוספת שהכנסנו ב”גוגל מפות” הביאה אותנו לביקור בתחנה של עיר הנמל המצרית אלכסנדריה, שאליה מגיעים חמישה כבלים האחראים על 80 אחוז מתעבורת המידע בין אירופה למרכז התיכון.
כבל תת-ימי
2 שתי שחקניות מובילות כיום את מרוץ ההאזנה לכבלים תת-ימיים. הראשונה, שנציין כאן רק בקצרה, היא רוסיה. באוקטובר 2015 התריעו בפומבי צבא ארה”ב ומספר אנשי מודיעין שצוללות רוסיות וכלי שיט מסוימים “פועלים באגרסיביות” בסמוך לכבלים תת-ימיים, דווח בניו יורק טיימס. מהעבר השני של האוקיאנוס, פנתה נורבגיה למדינות נאט”ו שיסייעו לה לאתר צוללות רוסיות המשייטות בסמוך לחופיה. כלי תקשורת במדינות כמו פינלנד ופולין התייחסו לכך כאיום רוסי אמיתי על יכולות התקשורת של מדינות נאט”ו.
