הוא הרגיש שהוא מאבד את סבלנותו. “אם הם לא יגיעו בחמש הדקות הקרובות פשוט אלך”, אמר לעצמו. למזלו ולמזלם, לא עברו שתי דקות והוא ראה את ג’ורג’, ג’ון ופיט נכנסים בדלת בית הקפה. “בריאן ידידי, סליחה על האיחור”, אמר ג’ון בקלילות, “לא שמנו לב לשעה”.
“כי אין יותר שעונים בפאבים?” ענה בריאן בציניות שחשפה את כעסו. “ואיפה פול?”
“הוא באמבטיה”, השיב לו ג’ורג’ בחיוך. “הוא מאחר אבל הוא יהיה נקי מאוד לכשיגיע, אתה תראה”, אמר והצחיק את כולם.
כשפול הגיע לבסוף, בריאן, שעדיין הרגיש לא לגמרי בנוח, שאל אותם: “תגידו חבר’ה, מישהו מייצג אתכם? כי נראה לי שעם כל מה שקורה סביבכם אתם צריכים מישהו כזה”.
“היה מישהו, עכשיו כבר לא. על מי חשבת?”
“האמת שחשבתי להציע את עצמי לתפקיד. אתם יודעים שאני לא מבין הרבה במוסיקת פופ ובא מהעולם הקלאסי. גם לא ניהלתי אף פעם אף אחד, אבל אני חושב שיש לכם משהו טוב ומבטיח, ויש לי כל הקשרים כדי לגרום לזה לקרות. אני מאמין בכם”.
בפגישה הבאה לקח בריאן את העניין צעד אחד קדימה. “נראה לי שזה יהיה טוב אם תיפטרו ממעילי העור האלו ותלבשו נגיד חליפות”, אמר לחבורה כאילו בדרך אגב.
ג’ון, ששתה בדיוק את הבירה שלו החל להשתעל ואמר בחיוך: “פחחח אתה צוחק, נכון?”
“גם תיפטרו מהסיגריות ומהאלכוהול כשאתם על הבמה, שיהיה לכם מראה נקי”.
“אתה ממש קורע היום בריאן”, אמר ג’ון בחיוך כשהוא מסתכל על האחרים.
“ג’ון”, אמר פול בפייסנות, “בוא נחשוב על זה. תחשוב שזה גם מראה שיבדיל אותנו מהאחרים ויכול להיות מגניב ומכובד – של אנשים היודעים מה הם עושים”.