“ אני מייצרת בביתי את סינדרום הבית הבריא, שהוא ההפך מסינדרום הבית הרעיל או החולה”, מספרת לי טליה שניידר, תוך שהיא מובילה אותי בשבילי הגינה המשפחתית שכולה חצי דונם, אבל מלאה הפתעות. גינות ירק, יער מאכל, מכלים לאגירת מי גשם, משתלה, תרנגולות ושלווים, ועוד ועוד. שניידר היא מורה לפרמקלצ’ר (ראו הסבר למטה), ובשילוב מיוחד, שניידר היא גם חוזרת בתשובה המקיימת עם משפחתה אורח חיים חרדי. הם גרים בקרית יערים (טלזסטון), סמוך לנווה אילן. קשה להאמין שבקרב בתי דירות אפשר למצוא גינה שכזאת.
שניידר הצליחה להפוך בית קונבנציונלי לבית סופר אקולוגי, כזה שמתחשב בסביבה
“אני רוצה לתת לך לטעום משהו”, היא אומרת, תוך שהיא ממשיכה להוביל אותי בגינה, ועוצרת ליד שיח. “זה דובדבן אדמה”. שניידר מתכופפת לשיח, מפשפשת בין העלים, ומושיטה לי פרי קטן עטוף בקליפה דקיקה עדינה כמו נייר שקוף. אני מקלפת את הקליפה בזהירות, מחזיקה ביד פרי כתום בגודל של עגבניית שרי, וטועמת. ויש לו טעם גן עדן. “זה הכול גדל על אדמה מעורבבת עם דשן טבעי”, היא אומרת, ומושיטה לי חופן אדמה להריח.