מה ידעו המצרים הקדמונים שאנחנו לא?

הקשר בין צליל וצורה ובין קול וחומר ריתק את בני האדם משחר התרבות האנושית: מהפירמידות של מצרים העתיקה ועד הכנסייה של ימי הביניים, מתגלים עקבות של ידע קדום שהמדע המודרני רק מתחיל לחקור

“הדפוסים של צ’לדני” מוצגים בתערוכה באוניברסיטת סאו פאולו | תמונה: Rodrigo Tetsuo Argenton/CC-BY-SA-4.0

כנסיית רוזלין (Rosslyn) הסקוטית הסמוכה לעיר אדינבורו התפרסמה בעולם ב-2006 בעקבות הסרט “קוד דה-וינצ’י” שצולם בה, בכיכובו של תום הנקס. הכנסייה, שנוסדה ב-1446, מלאה בפסלים של מלאכים ואנשים המנגנים מזמורים לאל. מעליהם, לאורך התקרה, יש קוביות מפוסלות עם סמלים מסתוריים. שנים לא היה ברור מה מוצג בהם, עד שבמחצית השנייה של המאה ה-20, המוסיקאי הסקוטי תומס ג’יי מיטשל חקר את הסמלים המסתוריים, ולבסוף הצליח לפענח את סודם: הוא גילה שהם מציגים תווים של יצירה מוסיקלית.

מיטשל הבין כי כל אחד מהציורים מייצג צורה של צליל הנוצרת באופן טבעי באוויר כאשר מנגנים תו בתדר מסוים. אלו לא היו סמלים שרירותיים שהמציא אדם כלשהו, אלא יצירה מדויקת של הטבע. בשנת 2006, בנו של תומאס מיטשל, סטיוארט מיטשל, הגדיל לעשות וארגן פרויקט שחזור בכנסייה עצמה. מקהלה בסגנון ימי הביניים ביצעה את המזמור הקדוש הרשום על התקרה, בליווי כלי נגינה מסורתיים.

החול התנקז למספר קווים שדמו לאלמוגים או הזכירו את ההירוגליפים – הציורים שהרכיבו את כתב החרטומים

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!