זרמים והרים בלי סוף

מה מסתתר מאחורי ציורי הנופים הגדולים המסורתיים הסינים, ומדוע הפרקטיקה לא הייתה שמורה לציירים בלבד

“נוף ארבע העונות בסגנון המאסטרים הישישים” – ציור מאת וויי ג’י-קה, שושלת מינג (1644-1368) | תמונה: The Metropolitan Museum of Art

 אתה שואל אותי מדוע אני מתגורר בהרי האיזמרגד
    אני מחייך ואינני עונה, ליבי שליו
    פרחי אפרסק שטים על פני המים, נעלמים ללא עקבות
    זהו מרחב אחר, מעבר לעולם האנושי

   לי באי (762-701 לספירה)

אני זוכרת את השיעור הראשון שלי ב”ציורי נופים סיניים” באוניברסיטה. הגעתי נרגשת, מצוידת בכל הציוד הנדרש: דפים מיוחדים, מברשות סיניות טובות, תחתית מיוחדת שעליה מציירים וקערית קטנה בצד – לדיו כמובן. המורה, סיני במקור, פתח בפנינו ספר שהעותק המקורי שלו הוא מהמאה ה-17, אנציקלופדיה גדולה שבה מופיעים סגנונות שונים של ציורי אבנים, עצים והרים מתוך ציורי נופים סיניים מסורתיים. לא ידענו אז, אבל הוא למעשה הציג את התוכנית השנתית שלנו: יכולנו להקדיש שיעור שלם רק כדי להצליח לצייר אבן אחת מתוך הספר. תוך כדי ניסיונות, דיבר המורה ברוגע וניסה להסביר לנו, דרך מצגות של ציורים, משהו מהמשמעות העמוקה שלהם. אינני זוכרת את רוב הדברים שאמר, אני רק זוכרת שהרגשתי בשיעורים שלווה גדולה.

מרחבי הטבע עם פסגות ההרים המתנשאות לגבהים, מפלי מים גועשים ונחלים מפכפכים היו בתרבות הסינית המסורתית מקור ליופי אין-סופי, אבל לא רק. אלו היו גם מקומות שבהם אדם היה יכול לרומם את מחשבתו ונפשו ולשחרר את עצמו מהנפתולים, האיוולת והלחצים של החברה האנושית. הטבע היה עבורם מקור לחכמה אין-סופית, והם הוקירו ציורי נופים וטבע יותר מכל נושא אחר.

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!