אפוק טיימס מגזין מרחיב דעת, מעורר מחשבה
תמונה: Fotolia
ארבעים נבדקים התבקשו להחליט איזו מבין ארבע המכוניות הם רוצים לקנות. לכל מכונית היו כ-12 נתונים, ובחלוף ארבע דקות הם התבקשו לבחור אחת. החוקרים חילקו את הנבדקים לשתי קבוצות: למחצית מהנבדקים הם אִפשרו להתרכז ולשקול את הנתונים בכובד ראש, ול-20 האחרים הם יצרו “רעש” – הם אתגרו אותם עם חידות מילוליות.
בניגוד למצופה, דווקא אלו שלא יכלו להפנות את תשומת ליבם לנתונים, ונאלצו לענות מתוך “תחושת בטן”, הצליחו לבחור במכונית המיטבית. כ-60 אחוז מהם בחרו בה, בהשוואה לכ-25 אחוז בלבד בקרב אלו שהתאפשר להם להתרכז בנתונים.
דווקא אלו שלא יכלו להפנות את תשומת ליבם לנתונים, ונאלצו לענות מתוך “תחושת בטן”, הצליחו לבחור במכונית המיטבית
אבל כאן לא נגמר הסיפור. במקביל ל-40 הנבדקים, הובאו 40 אנשים נוספים שהשתתפו בניסוי זהה כמעט לחלוטין, למעט הבדל אחד – הם קיבלו מהחוקרים רק ארבעה נתונים לגבי כל אחת מהמכוניות – כלומר התלבטותם הייתה פשוטה יותר. מתברר שבמקרה כזה שיקול הדעת המודע במצב מרוכז הניב תוצאות מוצלחות יותר מתחושת הבטן (Dijksterhuis, Bos, Nordgren, +1, 2006).
