מים מותפלים יכולים להזיק לבריאותנו

מי התפלה אמורים להיות טובים, אך מתברר שיש בהם כמה בעיות, על הגדולה ביותר איש לא שמע והיא נקראת – דיטריום

קריקטורה: מושיק גולסט

במשך שנים, ידע כל ילד בגן לדקלם בעל פה פרסומות על ישראל המתייבשת ועל חיסכון במים. בחמש השנים האחרונות במיוחד, חוותה ישראל בצורת קשה ומתמשכת. עם זאת נדמה כעת כי על פניו נרגע הלחץ. יש לכך סיבה – חמישה מתקני התפלה הפועלים בישראל סיפקו ב-2018 כ-587 מלמק”ש (מיליון מטר קוב מים שנתי) – קרוב למחצית מתצרוכת המים השנתית של המדינה. על פי תוכנית של רשות המים ההספק עתיד לגדול, ושני מתקני התפלה נוספים נמצאים בתכנון.

למרות האזהרות הנושא לא קיבל התייחסות ובתקן של משרד הבריאות לאיכות המים נושא הדיטריום כלל לא מוזכר

כשלראשונה החלו לקום מפעלי ההתפלה, נשמע קול מחאה מצד פעילי סביבה שטענו כנגדם כי הם מבזבזים כמות אדירה של אנרגיה, מוסיפים לזיהום האוויר ועלולים אף לפגוע בסביבה הימית. אך הטענות מנגד כי מדובר בנושא של חיים ומוות (אין מספיק מי שתיה), כמו גם הטענה כי ניצול יתר של מאגרים תת קרקעיים מזיק לא פחות לסביבה, ומעבר לכך כמויות הכסף המכובדות שעתידות היו להיכנס לקופת המדינה מהפרויקט, גברו. בהמשך התגלה כי במים מותפלים חסרים מינרלים כגון יוד ומגנזיום הנמצאים במקורות מים טבעיים וחשובים לגוף.

אך ישנה בעיה אחת שכמעט ולא הוזכרה כלל במרחב הציבורי דובר העברית, אף על פי שהיא נחקרת בשנים האחרונות בכלים המתקדמים ביותר על ידי פרופסורים באוניברסיטה של קליפורניה בלוס אנג’לס UCLA. את הבעיה הזו ניתן לסכם במילה אחת – דיטריום.

אטום מימן (פרוטון אחד ואלקטרון אחד) מול אטום דיטריום (פרוטון, אלקטרון ונייטרון) | תמונה: פרופ’ לזלו בורוס, מכון למחקר ביו-רפואי, אונ׳ UCLA

“כל מי שלמד פיזיקה שמע על דיטריום, אלא שבדרך כלל הם לא זוכרים מהו”, אומר פרופ’ לזלו בורוס מאוניברסיטת UCLA בראיון לאפוק טיימס, ומסביר: “דיטריום הוא איזוטופ כבד של מימן. יש לו פרוטון אחד ואלקטרון אחד כמו למימן רגיל אבל בנוסף יש לו גם נויטרון. מה שחשוב לדעת עליו זה שהוא כבד פי שניים ממימן והמשקל הכפול הזה הופך אותו לקשה מאוד לתפעול בשביל מערכות ביולוגיות”.

למעשה דיטריום נמצא באופן טבעי באוויר ובמים בכמויות מזעריות, ואף דרוש להתפתחות התקינה של גוף האדם. כבר משנות ה-90 מוכרת החשיבות של הדיטריום במנגנון הגדילה וידוע שהוא דרוש לגוף לקיום תהליכי חיים (Somlyai, Jancsbb, Jhklib, +4, 1992). הבעיה מתחילה כאשר גוף האדם נחשף לכמות דיטריום רבה מכפי שהוא רגיל להתמודד עמה.

יש לדיטריום השפעות על מחלות שונות כולל סרטן, סוכרת, השמנת יתר, דיכאון ועוד מצבי מחלה רבים אחרים

“זה פוגע בתאים שלנו”, מסביר בורוס, “במיוחד במולקולות החלבון המפיקות אנרגיה לתאים שלנו. המולקולות האלו, המכונות ATP, נוצרות בתוך אברון מיוחד בשם מיטוכונדריה, המצוי במרבית תאי גוף האדם”.

כפי שמסביר בורוס, בתוך המיטוכונדריה קיימים ננו-מנועים המסתובבים ואחראים לייצר את מולקולות ה-ATP. תוך כדי סיבובם מופקים מים המכונים “מים מטבוליים”. אבל כאן בדיוק הבעיה. מה שמסובב את המנועים האלו הם אטומי מימן שנכנסים אליהם. כיוון שהדיטריום כבד פי שניים מהמימן, כשהוא נכנס לתוך הננו-מנועים הוא שובר אותם וזה פוגע בייצור האנרגיה, דבר המביא למחלות. “יש לזה השפעות על מחלות שונות כולל סרטן, סוכרת, השמנת יתר, דיכאון ועוד מצבי מחלה רבים אחרים” אומר בורוס.

ננו-מנועים בתוך המיטוכונדריה מייצרים מולקולות המכונות ATP בעזרת אטומי מימן | תמונה: פרופ’ לזלו בורוס, מכון למחקר ביו-רפואי, אונ׳ UCLA

בורוס הוא דוקטור לרפואת ילדים ומנהל התוכנית לחינוך וניתוח מידע מטבולי ב-UCLA. יום אחד הוא מצא את עצמו מול מקרה שגירה את סקרנותו. אצל מטופל שלקה בסרטן כליות התגלתה מוטציה באנזים שתפקידו להפיק את המים המטבוליים במיטוכונדריה. המטופל נפטר מהר מהצפוי, ובורוס התחיל לחשוד שאולי המים שבתוך המיטוכונדריה ממלאים תפקיד משמעותי יותר ממה שנהוג היה לחשוב. אחד המאפיינים של מים אלו הוא שאין בהם דיטריום. בורוס החל לעשות ניסויים עם מים מופחתי דיטריום שייצר באופן מלאכותי מחוץ לגוף האדם, ובדק את השפעתם על תפקוד המיטוכונדריה.

פריסה של מתקני התפלה ברחבי הארץ

בעקבות העניין שגילה בורוס בדיטריום, הוא חבר לחוקרים נוספים ויחדיו הם הקימו את “המרכז להפחתת דיטריום” – גוף עצמאי שמטרתו מחקר וחינוך בנושא דיטריום. המרכז ממומן חלקית על ידי מכון המחקר הביו-רפואי של אוניברסיטת קליפורניה, ובו נערכים ניסויים רפואיים קליניים ומתנהל מעקב אחר המטופלים ותגובותיהם להפחתת דיטריום.

“התחלנו לקחת את המידע מהניסויים לעבודה במרפאות. מדדנו דיטריום בנוזלי גוף כולל רוק והבל פה של נשימה, ולמדנו שיש תהליך של הפחתת דיטריום שמתקיים בתוך הגוף שלנו. כשיש יותר מדי דיטריום, התאים שלנו לא מסוגלים לייצר אנרגיה. כתוצאה מכך אנחנו עלולים לפתח מספר מחלות, תלוי אילו רקמות ואילו תאים ספציפיים בתוך המערכת שלנו נפגעו מדיטריום באופן הקשה ביותר”.

למעשה בשנים האחרונות המים מופחתי הדיטריום קיבלו באיחוד האירופאי חותמת של מים רפואיים, בעוד שבארה”ב זה נחשב לתוסף מזון. ייצור של מים מופחתי דיטריום קיים בסין ובארצות נוספות כמו רוסיה, רומניה והונגריה. כאשר הונגריה – ארץ הולדתו של בורוס, היא הראשונה לייצר מים רפואיים מופחתי דיטריום, והיחידה לדבריו אשר עושה זאת תחת הבדיקות המחמירות של האיחוד האירופאי.

במספר מחקרים שבהם נבדקו תגובות של תאים סרטניים למים מופחתי דיטריום ניתן היה לראות כי התפתחות הגידולים נבלמה (Boros, Javaheri ,Davari, +4, 2016; Gyongyi, Budan, Szabo +5, 2013).

עודף דיטריום במי השתיה

מחקריהם של בורוס ועמיתיו מתרכזים בשיפור המצב הבריאותי באמצעות הפחתה יזומה של דיטריום בעזרת תזונה מותאמת ושתיית מים רפואיים מופחתי דיטריום. אך מתברר שעוד לפני שבורוס ועמיתיו ב-UCLA התחילו לחקור לעומק את ההשפעות הבריאותיות של דיטריום, הנושא משך את תשומת ליבם של חוקרים בצד השני של העולם. בעיר אקטאו שבקזחסטן, השוכנת לחופי הים הכספי, החל לפעול ב-1973 כור גרעיני המספק לה אנרגיה וגם מפעל התפלת מים, המגיעים מהים הכספי.

לאחר כ-15 שנה בהם הכור הגרעיני ומפעל התפלת המים היו בפעולה, אחוז התחלואה של תושבי האזור זינק לשמים וכלל לידות של תינוקות מתים ומחלות כרוניות קשות. ב-1987 הוזמן ויקטור וטשטיין (.Vetshteyn V), פרופסור לגיאולוגיה שבעברו חקר את נושא הדיטריום ואף פרסם על כך מאמרים אקדמיים (В. Ветштейн, Google scholar), להשתתף בסמינר מטעם מכון בוגומולץ (Bogomoletz) לפיזיולוגיה ואונקולוגיה של האקדמיה האוקראינית למדעים. הסמינר עסק באופן מיוחד בהפקת לקחים מהמקרה של העיר אקטאו.

תמונה: Fotolia

במאמר שפרסם באתר האינטרנטי הרוסי “מעוף” (МАОФ*), וטשטיין מספר כי בסמינר דנו בסיבות שונות שיכלו לגרום לכך ובהן שתיית מים בעלי אחוז גבוה של איזוטופים כבדים לאורך שנים. בשנות ה-80 לא היה אינטרנט, ומידע נוסף בנושא קשה למצוא אך בפרסומים מהשנים האחרונות ניתן לראות שניתנת באקטאו תשומת לב לכמות האיזוטופים במי השתייה.

הסטנדרט של ההתפלה בכור של אקטאו כיום, לאחר עשורים של למידה, כולל הפחתת דיטריום עד לרמה של 125ppm (חלקיקים למיליון), בעוד הרמה הממוצעת במי הים הכספי היא mpp551 (Aleksandrov, Laguntsov, Kurchatov, +2, 2018).

באתר הישראלי בשפה הרוסית “Israland” ניתן לקרוא מכתב פתוח משנת 2007**, המופנה לרשויות בישראל. על המכתב חתומים חוקרים ומדענים ישראלים דוברי רוסית. המכתב מזהיר מפני אחוז הדיטריום הגבוה במי הים התיכון המותפלים בישראל, ואף ממחיש את הסכנה על ידי השוואת אחוז הדיטריום בים התיכון לאחוז הדיטריום שנמצא בים הכספי – היכן שהרשויות בחרו לתת תשומת לב מיוחדת לכמות האיזוטופים הכבדים במים.

במאמר נוסף שפורסם ב-2010 במגזין הרוסי האינטרנטי Samizdat (Самиздат) פורסמו תוצאות מדויקות של רמות דיטריום שהתגלו בדגימות מים מישראל. הדגימות נשלחו על ידי כותבי המאמר למעבדה של המכון לגיאולוגיה באקדמיה למדעים במוסקבה ברשות ד”ר בוריס פוקרובסקי (Pokrovsky Boris Glebovich) והתוצאות שחזרו היו דומות לרמות הדיטריום בים הכספי.

“הים התיכון מכיל רמות גבוהות מאוד של דיטריום”, אומר לי בורוס. “אם את נפטרת ממלח בתהליך ההתפלה, זה לא בהכרח אומר שנפטרת מדיטריום, כי דיטריום יוצר את המים בנוכחות חמצן בדיוק כמו שמימן עושה. ככל שאני יודע, גשם מזרח תיכוני כמו ערפל מזרח תיכוני מכילים אחוז גבוה של דיטריום ומים מותפלים מהים התיכון הם אולי לא המים הכי טובים לשתייה”.

בישראל לא מכירים בבעיה

למרות האזהרות שניסו להעביר המדענים הרוסים תושבי ישראל למשרד הבריאות, הנושא לא קיבל התייחסות ובתקן של משרד הבריאות לאיכות המים נושא הדיטריום כלל לא מוזכר. ייתכן כי אחד הגורמים לכך היא העובדה שעד השנים האחרונות המחקרים שנעשו בנושא היו בעיקר בשפה הרוסית ופחות נגישים, וגם עתה הנושא טרי יחסית ונחקר בעיקר במעבדות רפואיות.

הוראות הכשרות בתנ״ך יכולות ללמד אותנו על תזונה מופחתת דיטריום

כשחיפשנו היכן בישראל מודדים דיטריום במים, מצאנו את מכון צוקרברג למחקר מים שבאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע שבו עורכים בדיקות מים לצרכי מחקר. את נושא הדיטריום והשפעותיו הבריאותיות עדיין לא חוקרים, אך כחלק מבדיקות כלליות שנערכות נמדדת גם כמות האיזוטופים במים (בעיקר חמצן 18 ודיטריום).

חוקרים מהמכון עמם שוחחנו, הסבירו כי מי הים לרוב עשירים בדיטריום יותר מאשר מים מתוקים. הסיבה לכך נובעת מהעובדה שבים האידוי רב יותר ולכן מולקולות מים “רגילות” מתאדות מהר יותר ממולקולות המים המכילות דיטריום (שהן כבדות יותר).

מתקן ההתפלה בחדרה | תמונה: Embassy Tel Aviv/CC BY-SA 2.0

כמו כן הסבירו החוקרים ממכון צוקרברג כי סביר ששיטת ההתפלה הנהוגה בישראל – שיטת האוסמוזה ההפוכה – אינה משנה בהרבה את ריכוז הדיטריום משום שאינה מכוונת לכך, אלא לסינון מלחים ומזהמים שונים. אולם יש לערוך מחקר מסודר ומבוסס כדי להצהיר על כך באופן חד משמעי.

פרופ’ ויקטור וטשטיין התלונן במכתבו הפתוח על כך שמחקר ראוי לא נערך ושלמעשה האוכלוסייה כולה משמשת כשפני ניסוי. כאמור הוא לא הסתפק בכך ושלח דגימות מים לבדיקה במוסקבה, ועל פי התוצאות שחזרו (מי ים ומי ברז בערים שונות) ההתפלה לא שינתה דבר בכמות הדיטריום.

“רוב המפעלים העוסקים בהפחתת דיטריום”, אומר לי בורוס, “מייצרים מים דרך תהליך המכונה ‘Fractionation’. הם מרתיחים מים בוואקום. כשמורידים את הלחץ האטמוספירי המים מתחילים לרתוח ומתאדים. זה דומה להתפלה אבל זה קורה בלחץ נמוך ובטמפרטורה נמוכה. המולקולות הקלות יותר של המים יתאדו ראשונות בעוד הכבדות יותר יישארו במצב נוזלי. ניתן ללכוד את המים שהתאדו וכך מופחתת כמות הדיטריום. יש שיטות נוספות, לדוגמה במפעלים לאנרגיה אטומית מפחיתים דיטריום על ידי שינוי החומציות או הבסיסיות של הנוזל. אפשר גם להיעזר באלקטרוליזה. יש טכנולוגיות רבות אבל אני מאמין שהכי מדויקת והכי חזקה היא זו שעושה שימוש בעיקרון האידוי”.

ד”ר לזלו בורוס | תמונה: באדיבות ד”ר לזלו בורוס

אז מדוע לא כל מדינה מפותחת נלהבת לנסות את זה בהתחשב בכך שההשפעה כה משמעותית?

בורוס צוחק. “זו שאלה טובה מאוד. עם הזמן זה יגיע. למעשה אנחנו יודעים על קיום הדיטריום פחות ממאה שנה, והשפעתו על תהליכים מיטוכונדריאליים תוך תאיים התגלו על ידינו רק לפני 6-5 שנים. אני מאמין שזה ייקח קצת זמן ובסוף זה יהיה מחקר אקדמי רציני. אני אפילו אומר שזאת תהיה יוזמה בריאותית משמעותית ב-20-10 השנים הבאות והרבה מדינות וממשלות יהיו מעורבות בכך”.

המרכז להפחתת דיטריום, שבו עובד בורוס, מתחזק בסיס מידע גדול בנושא השפעות הדיטריום. בסיס המידע, שנבנה על ידי אחד מחוקרי המרכז, ד”ר גבור שומליי Gábor Somlyai)), כולל קרוב ל-7,000 מטופלים ומפורסם בחלקו בספרות הרפואית. “יש טבלאות קליניות שהראו שמים מופחתי דיטריום מרפאים או לפחות מעכבים את ההתפתחות או ההתקדמות של סרטן ויש מחקרים על בעלי חיים המראים את אותו הדבר”, אומר בורוס.

חלק מהנתונים נמצאים במאמרים רפואיים ואפשר למצוא אותם בחיפוש באתר המרכז, אך לא כולם מפורסמים. “ד”ר שומליי עוקב אחרי מטופלים שמשתמשים במים מופחתי דיטריום. אנחנו עוקבים אחרי התוצאות אבל לא הכול מתועד בצורה מחקרית”, הוא אומר. נכון להיום, באתר המרכז להפחתת דיטריום מפורסמים כ-100 מאמרים בנושא.

יש לנו דרך למדוד דיטריום במים שבברזים שלנו?

“כדי למדוד דיטריום במים צריך להשתמש במכשירים די יקרים, שעלותם 90-80 אלף דולר. הגודל שלהם, כולל כל האביזרים הנוספים, הוא בערך חצי מהמקרר שלך, אז כרגע זה לא פרויקט שמתאים למטבח ביתי. אבל, אנחנו מקווים שככל שהנושא יתפתח, חברות ימציאו או יפתחו מכשירים שיאפשרו לציבור למדוד דיטריום לפי היוזמה או העניין שלהם. כרגע יש שירותים במעבדות רפרנס אקדמיות המאפשרים למדוד דיטריום וזה מה שאנחנו עושים. אנחנו מודדים דיטריום בעזרת השירותים של המעבדות האלו”.

האם קיים מקום נוסף בעולם שחוקר את זה מלבד המכון ב-UCLA?

“ככל שאני יודע, בעיקר המכון ל’מדע על-לאומי’ (Transnational Science) של UCLA מבצע את המדידות האלו כרגע, במיוחד למטרות ושיקולים בריאותיים. הוא גם היחיד שמבצע את המדידות מנוזלי גוף שונים ועוקב אחר מטופלים לראות מה היתרונות של הפחתת דיטריום ומה התגובות הקליניות שאנחנו מקבלים”.

אז מה האדם הפשוט יכול לעשות עד שיערכו המחקרים ויתוקנו התקנים? איך הוא יכול להפחית דיטריום שנכנס לגופו?

בנקודה הזו בורוס עובר לדבר על מחקרי תזונה. הוא ועמיתיו ממליצים לצרוך מזון המורכב בעיקר מחלבונים ושומנים, ומעט סוכר. בורוס מסביר כי השומן שמייצר גופם של בעלי חיים, כמו גם שומן שמייצרים צמחים, מכיל מולקולות מים ללא דיטריום, וכך כאשר אנו אוכלים מזונות שמנים, גופנו מקבל מהם מים ללא דיטריום.

“אם את אוכלת מזון שמן את יכולה לייצר מים בשביל עצמך”, אומר בורוס. “בעלי חיים במדבר כמו הגמל מאחסנים שומן כדי להפוך אותו למים, אז את יכולה להתאים את עצמך למזג אוויר חם בכך שתשרפי שומן ותשתמשי בריאות שלך כדי לייצר מים” הוא מוסיף בחצי צחוק.

באופן מפתיע, בורוס מספר שהוראות הכשרות מתאימות לתזונה מופחתת דיטריום. “הדיאטה הכשרה ממליצה לאכול את הסטייקים השמנים”, הוא אומר, “בנוסף הכתבים מדברים על שריפת שומן במקדש ויש הוראות ספציפיות לגבי איזה שומן לאסוף כדי לשרוף. התורה אומרת לא לאכול את הדם, ובדם יש דיטריום גבוה. כשהיהודים היו במדבר, למשל, נאמר להם לאכול מן וטל שהוא מופחת דיטריום בפני עצמו ולאכול אותו מוקדם בבוקר כשהוא קפוא מסביב למחנה. כל אלו הן שיטות להפחתת דיטריום. ככל שאני יודע הם מעולם לא שתו מים במדבר. הם היו אוכלים מן, שזה למעשה מקור של מים מופחתי דיטריום”.

יש פתרון גם לצמחונים?

“צמחים מפחיתים דיטריום כמעט באותה יעילות. פוטוסינתזה היא למעשה תהליך של הפחתת דיטריום בכך שהיא מפרקת מים שיש בהם מימן במקום כאלה שיש בהם דיטריום. כל הזרעים השמנים, אבוקדו, אגוזי מלך, בוטנים, מכילים שמן או שומן שהם מופחתי דיטריום, אז צמחונים שאוכלים מזון טבעי יכולים גם כן להפחית דיטריום”.

אף על פי שבורוס מפרסם מאמרים אקדמיים ומקבל תקציבי מחקר מ-UCLA, הוא רוצה לעודד את הציבור להיכנס וללמוד לבד על השפעות הדיטריום. הוא מסביר שכל המידע זמין לציבור באתר של המרכז שהקים. ב-8 בפברואר הוא אף יגיע לישראל להרצות על כך.

בורוס עומד להשתתף בכנס הביו-האקינג השלישי שמארגן “ביו-האקר” מקומי בשם שי דנון, בין הבודדים שאי פעם פרסמו מידע בנושא דיטריום בשפה העברית (באתר האינטרנט שלו “מעלים את התדר”), מאז המכתב הפתוח שנשלח ונשכח בשנת 2007, המתריע מפני שתיית מים מותפלים.

“המיטוכונדריה צריכה סביבה ספציפית כדי לעבוד טוב”, אומר לי דנון. “לא רק המים והאוכל שאנו צורכים משפיעים על האופן שבו המיטוכונדריה מתפקדת, אלא גם הסביבה שלנו. לדוגמה, אור ואלקטרומגנטיות משפיעים על המיטוכונדריה”. דנון הוא גם בין הבודדים המפרסמים באופן קבוע מידע בעברית בנושא “רפואה מיטוכונדריאלית” ומראיין מדענים העוסקים בנושא באתר שהוא מפעיל.

“זה נכון”, מאשר בורוס את דבריו ומסכם, “אור השמש, במיוחד בטווח האדום, עוזר לשפר את התפקוד של המיטוכונדריה. אנחנו צריכים להישטף במים הקרים של האוקיאנוס ואנחנו צריכים להיחשף לאור. אנחנו צריכים לאכול מזון שהוא טבעי ושמן, ממקור צמחי או מבעלי חיים אוכלי צמחים, כדי לשמר את הבריאות שלנו. אני חושב שהפחתת דיטריום צריכה להיות חלק מהחיים”.

* maof.rjews.net/aspect/33-economics/14260

** www.isra.com/news/86251

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!