כמה עשרות מיליוני אזרחים מתו בבריה”מ תחת המשטר הזה. “כן, אבל היו דירות וחינוך בחינם!”

מה חושף ביקור בסיביר הקרה על עברה ועל עתידה של רוסיה?

תמונה: Mikhail Kryshen/CC

״ טיסה מוצלחת!״ אומרת לי ברוסית ללא מבטא ישראלי הדיילת בכניסה למטוס שייקח אותי ממוסקבה לעיר קרסנויארסק שבסיביר, אי שם 3,500 קילומטר מזרחה למוסקבה. משם אני אמור לנסוע ברכב לעיירה קטנה ומרוחקת עוד יותר. אני מתמקם לרווחה במטוס ומתחיל לתכנן את הטיול המיוחל לו חיכיתי מספר שנים. לאחר חמש שעות טיסה ונסיעה של שעתיים ברכב אני מגיע ליעד – נושם אוויר צח ומתבונן באייפון. רגע לפני שהוא מת מקור הוא מספיק להודיע לי: מינוס 28 מעלות. כמו דג שחזר למי ילדותו אחרי ששכב על חול ישראלי, החיוך לא מצליח לרדת לי מהפנים. אני מחליף את בגדי החורף הישראלי בבגדי החורף המקומי שיודעים להגיד ״לא״ לקור החודר ויוצא לסיבוב.

השלג הפריך חורק תחת רגליי ואחרי כמה צעדים אני מצליח להרים את הראש ולהסתכל קדימה למרות הסנוור מהשמש הבוהקת בשלג. העצים וגגות הבתים לובשים לבן והכול נראה כמו באגדה, בדיוק כמו בילדות. אני מרים את המבט ורואה שלט המבשר לי שאני נכנס לרחוב הראשי של העיירה – שדרות לנין. היַלְדוּת שלי אט אט עוזבת אותי ואני מתקדם לגיל הנעורים. נזכר בשיעורי ההיסטוריה בבית הספר הפוסט סובייטי על האיש הזה, לנין. לא לימדו אותנו אז דברי ביקורת. סיפרו לנו שהוא אהב ילדים, אבל מה הוא עשה איתם אחרי שהם גדלו – את זה לא אמרו.

אני מחליט לפנות לרחוב אחר, פונה שמאלה ומתחיל ללכת. מסתכל על שלטים כמו תייר שהלך לאיבוד ומחפש רחובות קטנים עם שמות חמודים יותר, כמו אלה שיש לנו בתל אביב. אבל כבר ברחוב הבא אני מתחיל לאבד תקווה. ״סובייטסקאיה״ (סובייטי) – אומר לי השלט. אני מתקדם עוד ורואה את הרחובות ״אוקטברסקאיה״ לציון מהפכת אוקטובר 1917, ״בולשביצקאיה״ על שם הבולשביקים ורחוב ״30 שנה ל-VLKSM״ – איגוד הנוער הקומוניסטי של לנין. רק בשולי העיירה מצאתי רחובות עם שמות של סופרים דגולים כמו פושקין וגוגול. בדרך חזרה עברתי דרך כיכר הניצחון ופסלו של לנין עצמו.

לצד הטבע העצום והמרשים של סיביר, התחושה היא שהעבר המחוספס עדיין נוכח וההווה אינו ברור. לא מוכרת לי מדינה אחרת ש-70 שנה לאחר מלחמה עדיין נראית כאילו המלחמה נגמרה רק שלשום. ה״מיתוג״ הקומוניסטי והמנצח נוכח בכל מקום וגם מספר הסרטים שמפיקים על מלחמת העולם השנייה גדל בכל עשור. האם הרוחות נושבות לאחור – לאי שם לפני שנות ה-90 של המאה הקודמת?

אלכס גורביץ’, באחד “הימים החמים” בסיביר

אנשי העיירה שאיתם שוחחתי, רבים מהם בני 65-45, בכלל לא חושבים שהתקופה ההיא הייתה בעייתית. כשהצבעתי בפניהם על העובדה שכמה עשרות מיליוני אזרחים מתו בבריה״מ תחת המשטר הזה בזמן שלום, הם השיבו: ״כן, אבל היו דירות וחינוך בחינם!״

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!