המסורות עושות קאמבק

המעשייה המפורסמת על דון חואן, רודף הנשים הבלתי נלאה. בציור רואים את פסל “הקומנדר” (המפקד) מתעורר לחיים ודן את דון חואן לגיהנום בגלל חטאיו. | ציור:
Alexandre-Evariste Fragonard (1830-1835) צילום: Rama/CC BY-SA 2.0 FR

באמצע המאה ה-17 הניח הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט את הבסיס הנחוץ להופעת התפיסה המודרנית הרואה באינדיבידואל מרכז היקום. אם בתקופות קודמות אנשים האמינו שאלוהים מתערב במהלך העניינים בעולם, בא דקארט וערער על הוודאות שבתפיסה הזו. הוא מצא שהדבר היחיד שבו הוא יכול להיות בטוח, הוא עצם זה שהוא חושב. אני חושב, קבע דקארט, ולכן משמע אני גם קיים.

דקארט מצא משמעות לחיים לא בתיאולוגיה, אלא במדע. לא בחיפוש אחר האלוהי או ב”טלוס” לפי הפילוסופיה היוונית – המטרה הסופית שלשמה נוצר האדם, אלא במסע אל עבר מצב מטריאליסטי טוב יותר, מסבירים הפילוסופים ליאו שטראוס וג’וסף קרופסי בספרם “היסטוריה של הפילוסופיה הפוליטית” (1987). על אף שהמשיך להאמין באלוהים, דבריו יצרו את הנתק הראשון מהחשיבה המסורתית – שהייתה בלתי נפרדת מהאדם עד אז.

מדובר בגל צובר תאוצה של אנשים הרוצים לשים תמרור עצור לפני שיהיה מאוחר מדי, ולחשוב שוב על המשמעות של להיות אדם לאורה של ההיסטוריה המסורתית של המין האנושי

ביחד עם הפילוסופים של תקופת הנאורות הוא הניח את הבסיס להתגבשות והתחזקות התפיסה האינדיבידואליסטית במאות הבאות. מי שנהנה מהאקלים הזה היה ההוגה המשפיע ביותר של המאה ה-19 – קרל מרקס. ביחד עם שותפו אנגלס הוא שאף לנתק את האדם מהמסורת ומהאלוהי שהחזיקו את החברה יחד במשך דורות, והיו מצע שעליו הועברו ערכים וגודלו דורות שלמים. בדרך זו, הוא חשב, יוכל ביתר שאת לפרק את המבנים החברתיים הקיימים ולבנות לבסוף חברה חדשה, שוויונית. במיוחד הוא שם דגש על המשפחה המסורתית – שלדבריו הייתה הבסיס שעליו נשענו שאר המוסדות החברתיים (הרקובים מבחינתו). מרקס הטיף להיפטר ממנה בטענה שמדובר במוסד בורגני המתחזק את הקפיטליזם ואת הרכוש הפרטי.

בן שפירו. ממובילי התנועה לכיוון השמרני-ליברלי | תמונה: Gage Skidmore/CC

על הרקע הזה הלך והתפתח האינדיבידואליזם ששם במרכז את האינדיבידואל, ובבסיסו, כפי שכתבנו רבות במגזין זה, שוכן רעיון הקובע שהערך הגבוה ביותר בחייו של היחיד הוא האוטונומיות שלו – יכולתו להחליט ולקבוע לעצמו דברים בלי להיות תלוי בשום דבר. כל מה שנקבע מראש בחייו של האינדיבידואל – בין אם זו המסורת של הקהילה שבה נולד וגדל או התא המשפחתי שלו – הם מכשולים, מגבלות, כלא שהאינדיבידואל צריך להשתחרר ממנו. כל מה שחשוב בחיים הוא שהאינדיבידואל יוכל לבחור לעצמו מה שנראה לו נכון. בשלושת העשורים האחרונים אפילו זהות מינית הפכה למושג הכולא את האינדיבידואל בתוך מסגרות מגבילות שאפשר לפרוץ אותן. הגזע או המוצא האתני – גם הם מגבלות שעל האינדיבידואל להשתחרר מהן כדי שיוכל להחליט בעיניים נקיות עם מה נכון לו להזדהות.

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!