תיאוריית ההתנוונות של דארווין

מהו מקור התפתחות המינים? והאם הייתה בכלל התפתחות כזו? אמנם התיאוריה של דארווין הפכה ללימודי חובה ברבים מבתי הספר, אך בשני העשורים האחרונים, מאז שמדענים יכולים לבחון מוטציות ברמה המולקולרית, הם מתחילים להבין שהמציאות כנראה שונה מכפי שחשבו

תמונה: Natata / Shutterstock.com

דובי הקוטב נחשבים לטורפים היבשתיים הגדולים בעולם. הפרווה הלבנה, שממרחק נראית כמעט שקופה, מסייעת להם להסתוות בקרח. פרופ’ ג’ון וואנג מאוניברסיטת קופנהאגן שבדנמרק ושותפיו רצו ללמוד אילו שינויים גנטיים עברו דובי הקוטב שאפשרו להם להשתלב היטב בסביבה הקפואה והמאתגרת, ולפתח את החזות החסונה והאצילית שלהם. לשם כך הם ריצפו את הגנום של 89 דובים. רובם היו דובי קוטב, אבל עשרה נוספים היו דובי גריזלי חומים שהגיעו מחלקים שונים של ארה”ב. המסקנה שאליה הגיעו החוקרים היא ששני סוגי הדובים התפתחו מאב קדמון משותף לפני כ-400 אלף שנה (Liu, Lorenzen, Fumagalli, +26, 2014).

עד כה חשבו שהמוטציות בונות יכולות חדשות. כעת מבינים שתפקידן הפוך – להרוס

אך הנתונים שנאספו מהריצוף הגנטי של שני סוגי הדובים הובילו את החוקרים למסקנות מעניינות אפילו יותר. הם הצליחו לאתר את המוטציות שגרמו לדובים להסתגל לסביבה הקפואה. ידוע למשל שכדי להתמודד עם הקור הארקטי דוב קוטב נושא בגופו כמויות גדולות מאוד של שומן – לפעמים אפילו כמחצית ממשקל גופו. בני אדם ויונקים אחרים אינם מסוגלים להתמודד עם כמויות שכאלו כי במהרה הכולסטרול, בעיקר “הרע”, עלול לגרום לחסימת כלי דם או להוביל להתפתחות מחלות לב.

ממכתביו המקוריים של דארווין | תמונה: Peter Macdiarmid/Getty-Images

כשפרופ’ וואנג ושותפיו בחנו את המוטציות הספציפיות המבדילות את שני סוגי הדובים שנבדקו – דובי הקוטב הלבנים ודובי הגריזלי החומים – הם גילו 16 מוטציות מרכזיות שמתוכן תשע קשורות לצריכת שומן. וכאן בדיוק התגלה דבר מפתיע – המוטציות פגעו בתפקוד הגנים ולא שיפרו אותם. במילים אחרות, הדוב הצליח להתאים את עצמו לסביבה הקיצונית באמצעות מוטציות שהרסו חלק מתפקוד הגנים של האב הקדמון. את הפרווה הבהירה והאצילית השיגו דובי הקוטב בעקבות שיבוש תפקודם של שני גנים אחרים.

האם התאוריה שלפיה התפתחנו מהקוף יכולה להיות במקרה כזה עדיין תקפה?

מאז שצ’ארלס דארווין פרסם את התיאוריה שלו בספר “מוצא המינים” (1859) נהגו להתייחס לשינויים אקראיים במידע התורשתי – מה שמאוחר יותר התברר כמוטציות אקראיות – בתור המנוע שמוביל להתפתחות המינים. מעין כוח שיוצר חידושים המביאים לשינויים הנדרשים. כך היצורים החיים יכולים לפתח בהדרגה יכולות חדשות העוזרות להם להתאים את עצמם טוב יותר לסביבה ולשפר את סיכוייהם לשרוד. באמצעות המוטציות האקראיות התפתחו גם מינים חדשים בתהליך הדרגתי: מיצורים חד תאיים החיים במים התפתחו יצורים רב תאיים; לאחר מכן התפתחו יצורים שעברו ליבשה; מהם התפתחו הזוחלים ובהמשך גם היונקים; משם הקופים ובסופו של דבר בני האדם. כדי להדגים את התהליך תיאר דארווין שינויים הדרגתיים שהתרחשו במבנה המקור של מיני הפרושים השונים (סוגים של ציפורי שיר) בהם נתקל במהלך ביקורו באיי הגלפגוס: הוא בחן את השינוי ההדרגתי במקור שלהם שהפך מעבה וגדול לקטן יותר ויותר.

איור: מושיק גולסט

אבל ב-50 השנים האחרונות, ובמיוחד בשני העשורים האחרונים, מאז שהריצוף הגנטי הפך לתהליך פשוט וזול המאפשר לנו לראשונה לראות ישירות את המוטציות ברמה המולקולרית, מדענים מתחילים להבין שהתהליכים שמתרחשים שונים מאוד מהדרך בה חשב עליהם דארווין.

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!