התלמיד הוא תכלית מערכת החינוך, אבל לא המלך שלה

[Shutterstock]

מורה צעירה סיפרה לי בהתלהבות על המדיניות החינוכית המתקדמת בבית הספר שלה. “אצלנו”, היא אמרה, “הילד לא צריך להתאים את עצמו למערכת, המערכת מתאימה את עצמה אליו”. “וזה חינוך טוב לחיים?” שאלתי. “בטח!” היא ענתה. שאלתי אותה איך הילדים מגיעים בבקרים לבית הספר. היא קצת התפלאה למשמע השאלה הלא רלוונטית, אבל שיתפה פעולה: “יש נהג מיניבוס שאוסף אותם מהבתים”. “והנהג הזה”, שאלתי, “המערכת מתאימה את עצמה אליו או שהוא צריך להתאים את עצמו למערכת? אם בוקר אחד לא מתחשק לו לצאת מהמיטה אז הוא יכול פשוט להמשיך לישון?”

היא הבינה מיד מה רציתי לומר: חלק מהחינוך של ילדינו הוא ההכרה בכך שהעולם אינו מסתובב סביבם. אם מערכת החינוך מתאימה עצמה לכל ילד, כיצד היא תכין אותו לחיים הממשיים שאחרי בית הספר? חבריי המלמדים במערכת ההשכלה הגבוהה מספרים שגם שם עוד ועוד סטודנטים מרגישים שהמערכת צריכה לשרת אותם. הם לא יעלו על דעתם שבאמת צריך להגיש עבודה בתאריך שדרש המרצה. אבל יש מקומות שלא יכולים להתנהל כך. הצבא לא משרת את חייליו, הבוס לא משרת את עובדיו והלקוחות לא משרתים את הסַפּק העצמאי.

יותר מכול, עובדה זו בולטת בנוגע למערכות יחסים. מי שהתרגל שהעולם סובב סביבו – שהוא לא צריך להתאים עצמו לאף אחד אחר, שכולם יסכינו עם כל גחמותיו – יתקשה מאוד לכונן מערכות יחסים משמעותיות עם אנשים אחרים. אבא ואמא יסלחו לך על כל דבר, אבל החָבֵרה לא תסלח, ובצדק. מי שמאוהב בעצמו לא יזכה למתחרים.

אני מצפה ממורים שיְלמדו את התלמידים; לא שיהיו חברים שלהם ובוודאי שלא יצייתו לגחמותיהם. עם זאת, אני לא תומך במערכת חינוך נוקשה ואטומה. כשאני מצפה שתלמיד יתאים עצמו למערכת ולא להפך, המפתח הוא ההבחנה בין שני מובנים של המילה “מערכת”. המסורת היהודית מוקירה את מידת הצמצום: אלוקים כביכול צמצם את עצמו כדי לְפנות מקום לעולם; ובני אדם צריכים לצמצם את עצמם כדי לְפנות מקום לבני אדם אחרים. כדי שאנשים שונים יוכלו לתפקד ביחד, כאשר כל אחד מהם מכבד את האחרים, נחוצה מערכת של נהלים מוסכמים. נהג ההסעות צריך לצאת ממיטתו גם אם התעורר על צד שמאל כי הילדים מחכים לו ברחוב. אבל אם יש יום חופש בבית הספר, ובכל זאת הבוס דורש ממנו לנסוע עם המיניבוס בכל התחנות כי “זה הנוהל” – זהו מובן אחר לגמרי של המילה “מערכת”, ואת המובן הבירוקרטי הזה צריך להדביר.

כל מערכת נוטה להעצים את הנהלים הנוקשים עד שהם מאפילים על יחסי האנוש ועל הצרכים הממשיים שלשמם נוצרו. לאחר שהושבע דונלד טראמפ לתפקידו, הוא הקים צוות מיוחד שיעבור על הרגולציה של רשויות השלטון בארה”ב ויבטל בירוקרטיה מיותרת. הצוות הזה גילה עשרות נהלים שנועדו להתמודד עם האיום של “באג אלפיים” ושעדיין היו בתוקף. בשנת 1999 היה חשש עולמי כבד שתוכנות שהקצו רק שתי ספרות לשנה הקלנדרית יקרסו בשנייה שייכנס המילניום החדש. סוכנויות ממשלתיות מיהרו לקבוע תקנות מיוחדות לנוכח האיום החדש. האיום התפוגג, אבל התקנות נשארו, עד שטראמפ ביטל אותן.

אני רוצה מערכת חינוך גמישה, עם מינימום בירוקרטיה, עם מעט נהלים נוקשים. התלמיד הוא תכלית המערכת הזו, אך הוא אינו המלך שלה. כדי שאדם צעיר יהיה חבר מועיל בחברה, הוא צריך ללמוד שיש בעולם עוד אנשים, ושהעובדה הזו מטילה עליו מגבלות.

זה נכון לכל מסגרת חברתית, וזה נכון שבעתיים בנוגע לבית ספר. התלמיד בא לבית הספר כדי ללמוד. הוא ניצב לא רק לנוכח חבריו התלמידים ומחנכיו המורים המתפקדים גם הם באותה מערכת, הוא ניצב גם לנוכח גוף הידע הענק של עם ישראל ושל האנושות – ידע שאותו הוא צריך להכיר. תלמיד צריך להרגיש רצוי ואהוב ונינוח במוסד הלימודי שלו. אך הוא לא הגיע לשם כדי לבטא את עצמו, כדי לצבור חוויות או כדי לבלות בנעימים. הוא הגיע לבית הספר כי יש עוד הרבה דברים שהוא צריך ללמוד. כדי שתלמיד יצליח במשימה הזו, הוא צריך לפקוח שתי עיניים. העי”ן האחת היא ענווה, והעי”ן השנייה היא עבודה. ואם מוריו לא יאמרו לו כל זאת, הם אינם עושים איתו חסד, אלא גורמים לו עוול.

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!