אפוק טיימס מגזין מרחיב דעת, מעורר מחשבה
1429 – ג’אן דארק מובילה את הלוחמים בקרב על טורנל | תמונה: Hulton Archive/Getty Images
שלושה קדושים מתים לחשו באוזניה של ז’אן ד’ארק – נערה צרפתייה שחיה בראשית המאה ה-15. הראשון היה המלאך מיכאל, שלפי המסורת הנוצרית גירש את אדם וחווה מגן עדן עם חרב לוהטת והיה המלאך הראשי בכוחותיו של האל במאבק נגד השטן. השנייה הייתה קתרין, קדושה מעונה משושלת היוחסין של המלכה קליאופטרה שעברה עינויים בתקופה בה הנוצרים נרדפו בידי קיסרי רומא. השלישית הייתה מרגרט הקדושה, נסיכה אנגליה שברחה לסקוטלנד עם כיבוש אנגליה על ידי הנורמנים (פולשים ממוצא סקנדינבי) ולימים התחתנה עם מלך סקוטלנד והפכה למלכת סקוטלנד.
שלושת הקדושים גילמו את מה שד’ארק הייתה. הראשון היה בעל כוח צבאי על טבעי, השנייה בעלת אומץ לב מיוחד במינו של קדושה מעונה והשלישית, מלכה דתיה ואנטי אנגליה עד עצמותיה. “ד’ארק כינתה אותם ‘המועצה שלי’, כאילו הם היו יועציה הרשמיים”, כותב רונלד קולינס, פרופ’ לסוציולוגיה בדימוס מאוניברסיטת פנסילבניה ולשעבר יו”ר הארגון האמריקני לסוציולוגיה, שחקר את ההיסטוריה של ד’ארק[1].
בגיל 18 בלבד עמדה ד’ארק בראש צבאו של מלך צרפת, שארל השביעי, והצליחה להטות את פני המלחמה הממושכת בין צרפת לאנגליה. יש שכינו אותה, בעבר וגם בימינו, מכשפה, משוגעת וחולת נפש ויש שכינו אותה גיבורה, גאונה ואישה שהקדימה את זמנה.
