ה’בלי’ סודות של ג’ון דיואי

ג’ון דיואי מוכר היום כאיש חינוך מפורסם ונערץ שתורתו נלמדת במוסדות ללימודי הוראה ומיושמת בחלק מבתי הספר בישראל. אך האם ייתכן שהפילוסופיה הפרוגרסיבית שלה הטיף יצרה דורות של ילדים אנאלפבתים, חלקם דיסלקטים, שאינם מסוגלים לרכוש ידע? כתבה שכל הורה וכל איש חינוך חייב לקרוא

ב -1887 ראה אור ספר הלימוד Psychology (“פסיכולוגיה”) שסימל את תחילת דרכו האקדמית של מחברו, אדם בשם ג’ון דיואי, שלימים הפך לאיש החינוך המפורסם בעולם. דורות של אנשי חינוך שעברו מאז במוסדות ללימודי הוראה גדלו על משנתו, והתיאוריות החינוכיות שפיתח הכו שורשים בבתי ספר בישראל. “אני רואה את עצמי כממשיך מסורת ארוכה של מחנכים דגולים כמו ג’ון דיואי”, אמר לנו ב-2017 קן רובינסון, הנחשב בעשור האחרון לגורו של המהפכות החינוכיות לאחר שהרצאתו בטד הפכה לאחת הנצפות בכל הזמנים.

הספר “פסיכולוגיה” פורסם שנים ספורות לפני שדיואי התמנה לתפקיד ראש המחלקה המשולבת לפילוסופיה, לפסיכולוגיה ולפדגוגיה באוניברסיטת שיקגו ב-1894. שנה לאחר המינוי הפכה האוניברסיטה למוסד פורץ דרך בתחום החינוך בזכות תרומה נדיבה שקיבלה ממשפחת רוקפלר להקמת מעבדה חדשנית שבה דיואי יוכל ליישם עקרונות פסיכולוגיים וטכניקות ניסיוניות בחקר הלמידה.

בית ספר יסודי אמריקני ב-1955 | תמונה: Orlando/Three Lions/Getty Images

במעבדה, שזכתה לשם “בית הספר ע”ש דיואי” (ובהמשך נודעה בשם “בתי הספר המעבדתיים של אוניברסיטת שיקגו”), ניסה דיואי ליישם על תלמידיו שלוש אמונות מהפכניות אותן ברר מתוך עבודותיו בפסיכולוגיה: 1. כדי שהילד יממש את מלוא כשרונו, על החינוך להיות אקטיבי ולא פסיבי; 2. כדי להכין את הילד לחברה דמוקרטית, בית הספר צריך להיות מקום חברתי ולא אינדיבידואליסטי; 3. כדי שהילד יוכל לחשוב באופן יצירתי, יש לעודד למידה מתוך ניסוי ולא מתוך חיקוי[1].

לא לחינם זכה בית הספר שבו פעל דיואי לשם “מעבדה”. דיואי האמין שמוקד החינוך אינו הנחלת ידע או הטמעת תכנים, אלא התנסות (מהמילה ניסוי או חוויה). בבית הספר המעבדתי שלו הוא לא סיפק למורים הוראות מפורטות מה ללמד וכיצד. אלא רק את שלושת העקרונות הכלליים שבבסיסם הרעיון כי הילד אינו יצור פסיבי הקולט עובדות או חומר שיורים עליו המורים, אלא ישות אקטיבית היוצרת בעצמה את המציאות שלה ואת תפיסת עולמה באמצעות אינטראקציה עם הסביבה.

המורה בבית הספר הניסויי של דיואי היה מעין מדריך המפקח על ההתפתחות הטבעית של הילד, המונעת מנטיותיו של הילד ומרמת התעניינותו בלימודים. עליו היה ליצור תוכנית לימודים המורכבת מ”בעיות” ו”מצבים” בחיים האמיתיים המושכים ומאתגרים את התלמידים, שאותם ניתן לפתור בהתנסויות המתרחשות במטבח, בגינה או בסטודיו. הכיתה הייתה מעין מעבדה, והמחנך היה אחראי על תקינות הניסויים המתחוללים בה[2].

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!