“כולם בבריה”מ ידעו ש’פראבדה’ זה שקר. בארה”ב, לעומת זאת, יותר מ-50% מהאנשים מאמינים ברוב השקרים שמופצים בתקשורת”

הוא מפעיל מאות “מקורות” בחברות הגדולות ביותר בארה”ב ובארגונים ממשלתיים, פועל בזהות בדויה ומתעד הכול במצלמות בניסיון לחשוף שחיתויות. בראיון לאפוק טיימס מבטיח העיתונאי ג’יימס אוק’יף שזאת רק ההתחלה

תמונה:Benjamin Chasteen/The Epoch Times

ג׳יימס אוק’יף (O’Keefe) אינו עיתונאי במובן המקובל של המילה. בתקשורת מדמים את שיטותיו לאיסוף מידע לטקטיקות גרילה. הוא מומחה באמנות התחבולה, באימוץ זהויות בדויות וביכולת לחלץ מידע ממושאי תחקיריו, והיום הוא עומד בראש צוות של עשרות סייענים שאותם הוא מפעיל ברחבי ארה”ב.

בניגוד לאנשי מודיעין המכוונים את יכולותיהם כלפי מדינות עוינות, אוק’יף מקדיש את זמנו בניסיון לחשוף שחיתויות והתנהגות בלתי הולמת בגופי ממשל אמריקנים, בארגונים פרטיים, בכלי תקשורת ובחברות הייטק בעמק הסיליקון. הוא עושה זאת כבר במשך כ-15 שנה, דרך פרויקט וריטאס (Project Veritas) שבראשו הוא עומד – המצייד “מקורות” שגייס במצלמות נסתרות במטרה לבצע חקירות סמויות.

צילום מסך מתוך הווידאו שבו מצולם ג’ון בוניפילד, מפיק בכיר ב-CNN, מודה שהרשת משקרת

שמו של אוק’יף עולה לעתים קרובות בתקשורת, ולא תמיד לחיוב. עמדותיו הקונסרבטיביות ותמיכתו בממשל טראמפ התפרשו בגופי תקשורת רבים כבעייתיים. עם זאת, ההקלטות הסמויות שהעלה אוק’יף לרשת והשחיתויות שחשף היו משמעותיות הרבה יותר מהרקע הפוליטי שלו. כך למשל חשף ב-2019 הקלטה המתעדת שיחה שנערכה בבית קפה בין מקור שלו ובין ג’ן גנאי, ראש תחום “חדשנות אחראית” בגוגל, העובדת על פרויקטים של בינה מלאכותית. גנאי חשפה בפני המקור שגוגל מתכננת, לכאורה, למנוע מצב שבו טראמפ יזכה שנית בבחירות. “כולנו נדפקנו ב-2016”, אמרה גנאי. “לא רק אנחנו נדפקנו, אלא האנשים, גופי התקשורת, כולם נדפקו, כך שהיינו [בגישה של] איך מונעים מדבר כזה לקרות שוב […] אנחנו גם מאמנים את האלגוריתם שלנו שאם 2016 תקרה שוב, האם התוצאה תהיה שונה?”

זאת לא הפעם הראשונה שאוק’יף חושף תחבולות, לכאורה, הנעשות בגופים מובילים בארה”ב בניסיון למנוע מטראמפ להיבחר. באוקטובר 2016 הוא תיעד בווידאו פעילים דמוקרטים שהסבירו כיצד הם הביאו לעצרות של טראמפ מתנדבים, בהם “חולי נפש”, כדי להצית אירועים אלימים ולעורר בלגן. באותו אופן הצליח אוק’יף לצלם ביוני 2017 מפיק בכיר ב-CNN בשם ג’ון בוניפילד, מודה בפני המצלמה כי הרשת דוחפת ללא הרף סיפורים על הקשרים בין טראמפ לרוסיה, על אף שבמרבית המקרים אין לה הוכחה ממשית לכך. “אין לנו ממש הוכחה לכלום”, אמר בוניפילד. “אני מרגיש שאין להם [לראשי CNN] כלום אבל הם ממשיכים לחפור […] אני חושב שהנשיא [טראמפ] צודק כשהוא אומר שמנהלים נגדו ציד מכשפות, שאין להם שום הוכחה אמיתית”. החשיפה הובילה את עורך דינו של הנשיא טראמפ להגיש באוקטובר 2019 מכתב לרשת CNN המאיים בתביעה בגין הטיה ו”פרקטיקות שגויות”.

אנדרו ברייטברט, המנטור של אוק’יף | תמונה:Win McNamee/Getty Images

אוק’יף לא רק מצמיד מצלמות לסייענים שלו, אלא גם מלמד אותם כיצד לדובב את מטרותיהם. הסיפור הגדול האחרון שפרסם התרחש בנובמבר 2019. “חפרפרת” ברשת הטלוויזיה ABC שלחה אליו וידאו שבו מצולמת איימי רובאך, מגישת התוכנית “בוקר טוב אמריקה”, מספרת כיצד מנהלי הרשת “הרגו” סיפור ענק שהיה לה כבר לפני שלוש שנים על הפדופיל ג’פרי אפשטיין, ורומזת למניעים אסורים.

זה בטח לא פשוט לגייס סייענים או מקורות בחברות כמו פייסבוק, גוגל, CNN וכו’. איך אתה עושה את זה? אני שואל את אוק’יף בריאיון. 

“יש סודות מסחריים שאני לא יכול לספר. מה שאני כן יכול לומר זה שלאנשים בתוך החברות שהזכרת נמאס מדברים שהם עדים להם. אז מקצתם פונים אליי באופן יזום, וכמה מהם מוכנים לשאת על גופם מצלמה סמויה. הרבה דברים קורים במדינה שלנו, והתפקיד שלי הוא למצוא את האדם הבלתי סביר שיהיה מוכן לקשור לעצמו מצלמה ולעשות את הבלתי נתפס. לא קל למצוא אנשים כאלה, ונדרשים אימונים רבים והצטיידות לפני שאנחנו שולחים אותם לשטח.

“רוב האנשים האלה חולקים את מה שאני מכנה ‘תסביך צדק’. אחד האנשים שאיתם שוחחנו אמר: ‘גיליתי שמה שהארגון הזה עושה כל כך רע, שהרגשתי שלציבור יש זכות לדעת’. זה כמעט שהמחויבות שלהם לרעיון גדולה מכל הקרבה שהם עשויים לשאת בחייהם האישיים.

“כמובן, רוב האנשים מפחדים ודואגים לרווחתם האישית; אני מתעניין באנשים שאינם מודאגים לגבי רווחתם. פרויקט וריטאס זקוק לאנשים כאלה – בעלי אמונה חזקה. אדוארד סנודן היה כזה. יש אנשים שלא אוהבים אותו, אבל הוא דוגמה לאדם שהרס את עצמו כדי לחשוף את הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) ושינה את העולם.

“אני חושב שהגענו לנקודת מפנה בהיסטוריה של ארה”ב. המדינה שלנו נמצאת על הקצה. נראה כאילו המרכז לא יכול להחזיק מעמד והדברים מתפוררים. התחושה היא שמלחמת אזרחים תרבותית עומדת לפרוץ”.

אוק’יף עם שותפתו, שהתחזתה לזונה, אוקטובר 2009 | תמונה:Win McNamee/Getty Images

האם זה אתי?

פעילותו של אוק’יף הביאה עליו לאורך השנים ביקורות קשות. “ג’יימס אוק’יף: הכירו את האיש שמייצר את הפייק ניוז”, קראה בינואר 2018 כותרת ב”ניוזוויק” שביקרה את ספרו החדש American Pravda (2018). בניוזוויק כינו אותו “אקטיביסט שמרן-סלש-עיתונאי מופרע-סלש-טרול מושבע”. אמנם הוא טוב במה שהוא עושה, נכתב במגזין, אבל מה שהוא עושה לא יכול להיקרא עיתונאות. הסיבה לכך היא שבמקום לשאול שאלות (שהתשובות עליהן אינן ידועות), כפי שעיתונאים עושים, אוק’יף כבר יודע מה התשובה ואז רוקם “עוקץ” כדי לשאול את השאלות ולקבל את התשובות המתאימות. במילים אחרות, יש לו אג’נדה.

הביקורת הגדולה ביותר נגדו הייתה שהוא עורך באופן מגמתי את תחקירי הווידאו שהוא מציג לציבור. הטענה הועלתה ב-2009, כשאוק’יף התחזה לסרסור, וביחד עם שותפתו שהתחזתה לזונה, הם ביקרו בשישה סניפים של ארגון ACORN שעסק בסיוע למשפחות מעוטות יכולת בנושאים חברתיים שונים. השניים חשדו שמשהו מסריח מתרחש בארגון, ולכן תכננו “עוקץ”. הם ביקשו מהסניפים סיוע במציאת דיור לעסק “עבדי המין” שלהם שפורח במרכז אמריקה. אנשים שפויים בדעתם היו מיד מסרבים לשתף איתם פעולה ומדווחים למשטרה על העסק האסור, אך באופן מפתיע בכל הסניפים, מלבד אחד, שמחו לסייע להם, כפי שהראו צילומי הווידאו.

הסיפור הפך לוויראלי והוביל לביטול התרומות הפרטיות ל-ACORN ולהתמוטטות הארגון. אבל קרה גם דבר נוסף – נטען כי אוק’יף ערך במגמתיות את הצילומים. בווידאו הערוך הוא נראה לבוש כסרסור, אך הווידאו הלא ערוך “מראה כי אוק’יף לא רק שלא התלבש בדרך הזו (כסרסור, י”י) במשרדי ACORN, הוא גם לא טען מעולם שהוא סרסור”, נכתב בניו יורק מגזין.

אוק’יף טען להגנתו שהתלבש כסרסור בשביל הפתיח המצולם של כתבת התחקיר שהוצגה לציבור, וכי בפגישות במשרדי ACORN דן באופן פתוח עם הנציגים ביבוא של “עבדי מין”, כפי שמראים הסרטונים. “האם פרוטוקול הסרסורים דורש מהסרסור ללבוש מעיל פרווה של צ’ינצ’ילה?” מחה אוק’יף.

איימי רובאך, מגישת התוכנית “בוקר טוב אמריקה”. בנובמבר האחרון פרסם אוק’יף וידאו בו היא מספרת כי הרשת גנזה סיפור שהיה לה כבר לפני שלוש שנים על הפדופיל ג’פרי אפשטיין | תמונה:ABC/ Ida Mae Astute, via Flickr: Walt Disney Television/CC BY-ND 2.0

בוא נדבר על זה. האשימו אותך בעריכה מגמתית של סרטוני וידיאו בדרך שמציגה את הסיטואציה בצורה מסולפת מחוץ להקשר. נשמע שיש פה בעיה חמורה.

“הרבה אנשים שצילמנו הודו שהם אמרו את הדברים שהם אמרו והתפטרו. אם התפטרת והודית שאמרת את מה שאמרת, איפה הדוגמה לעריכה המגמתית לכאורה? כשטענו שערכתי את הווידאו בצורה מגמתית, אף פעם לא נתנו דוגמה ספציפית. זה הכול הגזמות, האשמות בלי שום דוגמאות ספציפיות. הם לא מסוגלים להצביע על דוגמה שכזאת.

“אני רוצה לציין דבר נוסף. עצם טבעה של העיתונות הכתובה והמצולמת היא שיש לערוך את הסיפור כדי שיתאים לפורמט שבו הוא מפורסם. אם רק תפרסם זרם של מילים גולמיות, אולי לא יהיה בזה שום היגיון. במילים אחרות, כפי שהמשפטים בעיתון עוברים עריכה, גם הווידאו צריך לעבור עריכה. אבל בניגוד לעיתונות הכתובה, וידאו תופס את המציאות בצורה מדויקת יותר. יש לי הרבה כבוד לעבודה שאתם עושים, אבל כתבי עיתונים אינם יכולים לתפוס את המציאות בצורה מדויקת כמו וידיאו. משום שבווידיאו אתה יכול לתפוס את האינטונציה של האדם, אתה תופס את הדקויות שהמילה המודפסת אינה יכולה לתפוס. לא משנה אם אתה הכתב הכי טוב בעולם, אתה לא יכול לתפוס את כל הניואנסים האלה שמצלמת הווידיאו יכולה לתפוס. גם הרבה יותר קשה להשמיט פרטים בווידאו. כשאני קורא את הניו יורק טיימס, מדי יום העיתון נעשה גרוע יותר ויותר. הם משמיטים פרטים. מצלמת הווידיאו, לעומת זאת, אינה יכולה להשמיט פרטים. אני לא יכול להשמיט פרטים כשאני מצלם אותך במשך שעה”.

ג’יימס אוק’יף במהלך הראיון שנערך במשרדי אפוק טיימס בניו יורק | תמונה:Samira Bouaou/The Epoch Times

מלבד קטעי וידאו קצרים, אתם מציגים גם סרטוני וידיאו באורך מלא? 

“עשינו זאת בעבר, אבל זה יצר בעיה. לפני כשבע שנים ביצענו תחקיר על רשת הרדיו הציבורית של ארה”ב (NPR) – החלטנו לפרסם ריאיון שערכנו באורך שעתיים-שלוש בשלמותו. אבל אז, כמה תאורטיקנים של קונספירציות נברו בווידיאו הגולמי ומצאו כל מיני אי-תאימויות לכאורה. הם גם אמרו: ‘איך אנחנו יכולים לדעת שלא יצאת מהבניין [שבו נערך הריאיון] ואחר כך חזרת לשם?’ כך הבנו שלעולם לא נוכל לרצות את האנשים האלה”.

חלק מרכזי מהעבודה שלך סמויה. אתה או האנשים שאתה מפעיל, מתחזים לפעמים למישהו אחר. האם זו פעולה אתית בעיניך? 

“יש פה שתי סוגיות שונות. הראשונה היא הקלטה בסתר. נניח שאני משוחח איתך במסעדה כלשהי, ואנחנו מכירים זה את זה במידה מסוימת. אמנם נפגשנו פעם אחת בעבר, אבל אני סוג של זר עבורך. מהבחינה האתית, אם אני כתב בניו יורק טיימס, אני עשוי לכתוב כל מה שאתה אומר לי. מחר אני עשוי לפרסם את זה בכל העולם. לא יכולה להיות לך כל ציפייה לפרטיות.

“תראה, מבחינה אתית, הייתי טוען שאם אקליט אותך אעשה איתך צדק רב יותר מאשר שרק אכתוב את מה שאתה אומר, כיוון שזה יהיה מדויק יותר. מנקודת מבט אתית או מוסרית, ההקלטה הסודית אינה הבעיה. איפה תהיה בעיה אתית? אם הייתי מניח מכשיר הקלטה על השולחן ומסתלק מהמקום (כמו בהאזנות סתר, י”י). אנחנו לא עושים את זה בפרויקט וריטאס”.

אולי. אבל אתה לא כתב של הניו יורק טיימס, אחד שאני יודע שיכול להקליט אותי או לכתוב עליי, אתה אדם רגיל שאני אוכל איתו במסעדה. 

“השאלה שלך מובילה אותי לסוגייה האתית השנייה – ההטעיה או מצג השווא. זה נושא שאפשר לדבר עליו שעות. אנחנו טוענים שזה הכרחי. אנחנו טוענים כי הטעיה, במקרים מסוימים, נדרשת כדי לחשוף את האמת, משום שיש נושאים שהם בעלי חשיבות ציבורית עמוקה וחיונית. אזרחי ארה”ב אינם מודעים מספיק לגבי מה שקורה במדינה שלהם. אין להם המידע הדרוש כדי לקבל החלטות מושכלות. כדי לעזור להם, אנחנו זקוקים לעיתונאים חוקרים וחושפי שחיתויות שישיגו את המידע בצורתו הגולמית האמיתית. לזה אני מחויב, והארגון שלי, פרויקט וריטאס, הוא חוד החנית של המאמץ הזה. לאחרונה קראתי ספר, וההגדרה של מחבריו היא שעיתונות חוקרת היא הממונה על הגנת המצפון; היא מאפשרת לאנשים לגבש רעיון לגבי מה מוסרי ומה לא מוסרי בחברה. וכמובן, ההיסטוריה מלאה בעיתונאים חוקרים שעשו זאת”.

בכל זאת, עולה השאלה איפה עובר הגבול. האם על העיתונאי להטעות את המרואיין שלו כדי להוציא ממנו את האמת?

“אם תבחן את ההיסטוריה, תגלה שזה הכרחי לחלוטין. תפקיד העיתונאות הוא לספר את האמת ולהביש את השטן. כלומר, עיתונאות עוסקת באמירת האמת לקהל. אפילו אם זה אומר להטעות את המרואיין שלך. אגב, זה לא ייחודי רק לי. עיתונאים מטעים את המרואיינים שלהם כל הזמן. עיתונאים משחדים ומפתים. פיתוי לא בא לידי ביטוי רק בצורה סמויה. אתה צריך לשמוע איך כתבי הניו יורק טיימס מדברים עם ה’נחקרים’ שלהם בטלפון. הם גורמים לך לחשוב שאתה חבר שלהם, החבר הכי טוב שלהם בעולם. ואז הם מפרסמים את הסיפור והמרואיין חושב ‘איך יכולתי לבטוח באדם הזה’.

“פיתוי, באופן כללי, הוא מה שרוב העיתונאים עושים ואמורים לעשות כדי לגרום לך לבטוח בהם. פרויקט וריטאס עושה זאת בדרך אחרת. אנחנו עושים שימוש בהעמדת פנים. אנחנו עושים שימוש בטכניקות סמויות, אבל הדבר הכי חשוב הוא לספר את האמת לקהל. רוב האנשים כנים יותר כשהם אינם יודעים שהם מדברים עם כתב. אם אתה כתב שמדבר עם מרואיין שמאכיל אותך בולשיט, מאכיל אותך בדברים שהוא רוצה שהציבור ידע, נחש מה? ייתכן שזאת לא עיתונאות אחראית. ייתכן שאתה נותן לציבור את מה שאותו מקור רוצה שתעביר לציבור. בפרויקט וריטאס הבעיה הזו לא קיימת כי האדם לא יודע שהוא מצולם. אנחנו תופסים את האדם ברגע אמיתי, בלי הגנות”.

יש גם חדי קרן

כמה טיפים של מידע אנונימי מגיעים אליכם דרך אתר הפרויקט מדי חודש? 

“מאות, אם לא אלפים. זה הולך וגדל”.

וכמה מתוכם אמינים? 

“אנחנו מקבלים כל מיני דברים. יש אלפי אנשים שרוצים להיות עיתונאים במשרה מלאה. יש לאנשים רעיונות: רעיון אחד לדוגמה עשוי להיות ‘האם חשבתם לחדור ל-ACORN בתחפושת של פרוצה?’ זה רק רעיון, אבל זה רעיון טוב ואימצתי אותו. אנחנו מקבלים טיפים ממלשינים מתוך ארגונים – אנשים שיש להם גישה למשהו, אבל לא מוכנים להצטלם. זה מקור מידע אנונימי נפוץ. מכיוון שאנחנו ארגון ויזואלי, מחובתנו לאמת את זה. ויש גם חדי קרן: אנשים מבפנים שיש להם גישה, בעלי אומץ מוסרי, המוכנים להצטלם. אלה האנשים שאנו מתמקדים בהם. שאלת כמה מסך כל הטיפים שאנחנו מקבלים הם חדי קרן: אחד מכל 10,000 פחות או יותר”.

אנשים המדליפים מידע מתוך ארגונים נחשבים לשטינקרים, למלשנים. לפעמים קשה להם למצוא עבודה לאחר מכן. איך הם אמורים להתמודד עם זה?

“מי שעושה את זה אצלנו, פרויקט וריטאס מגן עליו. הפרויקט מממן את החשבונות המשפטיים שלו. הפרויקט מעסיק אותו ומשלם לו משכורת במשרה מלאה. אבל הדבר החשוב ביותר עבורו הוא הסיפוק שבהוצאת הסיפורים האלה לאור ויידוע הציבור על הזוועות שנעשות. אם הסיפור מספיק טוב, אם זה משהו באמת נורא, ואם נצליח להקים צבא של חושפי שחיתויות, מה שעתיד לקרות זה שהארגונים החזקים האלה לא ינקמו בחושפי השחיתויות – כי חשיפת שחיתויות תיהפך לאינטרס ציבורי. היא תהיה הדבר הנכון והאמיץ לעשות מבחינה מוסרית. אף אחד לא ירצה לנקום באנשים תמימים שחשפו לעיני הציבור משהו שכל כך מזעזע את המצפון. חשוב להבין שאנחנו מדברים על מעשים רעים ומרושעים כל כך ש-98 אחוז מהאנשים חושבים שהם מוטעים”.

בספרך American Pravda אתה כותב על המושג “פייק ניוז” שמשמש את הנשיא טראמפ לניגוח כלי תקשורת ועיתונאים רבים. מהספר גם עולה תחושה ברורה שבחרת צד ברור בעניין, את הצד של טראמפ, דבר המשפיע על בחירת הנושאים שאתה עוסק בהם.

“אני חושב שיש בעיה במקצוע העיתונות. תפקידו הראוי של העיתונאי הוא לספק לאנשים חומר חדשותי שראוי לפרסום ולא את חוות דעתו המוסרית. אבל היום עיתונאים מספקים יותר מדי חוות דעת מוסרית. זה כבר הפך לקלישאה, אבל העיתונות היום היא בעיקר הבעת דעות ותו לא. הכול סובב סביב שיפוט מוסרי של החדשות. CNN, לדוגמה, היא רשת העוסקת אך ורק בנרטיב. בלי שום עובדות של ממש. בלי שום מידע חדש בפועל. הם בעיקר מנסים לחולל כותרות”.

הם גם מביאים חדשות, לא? 

“הרוב זה דעות; 95 אחוז מהאנשים בפאנלים שלהם בטלוויזיה מביעים כל הזמן את דעותיהם. אני, בתור צופה, רוצה לקבל רק את המידע, לא מעניינות אותי דעותיהם שפעמים רבות אין להן שום בסיס במציאות. אם תצפה בכתבות שלי, מידת המעורבות שלי היא: ‘אני ג’יימס או’קיף, קבלו את זה’. וזה הכול. זה כל מה שאני רוצה לומר.

“לפני שנתיים צילמנו סרטון וידיאו בוושינגטון פוסט, והיה שם בחור שאמר משהו כמו: ‘מאמר המערכת שלנו על רוסיה היה שגוי לגמרי’. הצלחנו לצלם אותו במצלמה נסתרת כשהוא אומר את זה וספגנו המון ביקורות. אנשים אמרו ‘ג’יימס לא מכיר את ההבדל בין מאמר מערכת לידיעה חדשותית’. אם תקרא את ספרה החדש של ג’יל אברמסון (לשעבר עורכת הניו יורק טיימס, י”י) – והיא אגב לא ימנית בדעותיה – היא טוענת את אותו הדבר. היא אומרת שמאמרי מערכת ודעות מוזגו לאחד. אז אם אין שום הבדל בין טורי הדעות ומאמרי המערכת, איפה החדשות האמיתיות? אם 92 עד 100 אחוז ממה שאנחנו רואים ברשתות החדשות בכבלים הן דעות, ללא שום בסיס במציאות, הרי שמדובר בפייק ניוז”.

אתה לא חושב שכאשר הנשיא טראמפ מכנה עיתונאים וכלי תקשורת “פייק ניוז” הוא פוגע באמינות המקצוע כולו?

“אני חושב שזאת אחת המעלות הגדולות ביותר של הנשיא. הוא גורם לאנשים להתעורר לגבי התקשורת. תרשה לי להבהיר את זה לקהל הקוראים שלכם: לתקשורת יש כל הכוח – התקשורת היא הכול. הכול מתחיל בתקשורת ונעשה על ידה, ואני לא מתכוון רק ל-CNN או לניו יורק טיימס. אני מתכוון גם לחברות המדיה החברתית בעמק הסיליקון. הן חברות תקשורת כשלעצמן משום שה-CNN, הניו יורק טיימס ו-NBC מפיצים את המסרים שלהם באמצעות המדיה החברתית. הם עובדים ביחד, מפיצים את המסרים שלהם יחד. בחלק מהמקרים יש ביניהם הסדרים עסקיים. זה מה שניק דודיץ’, עורך בניו יורק טיימס, סיפר לנו כשדיבר על מערכת היחסים שלו עם יוטיוב. הוא עבד איתם.

“היום, המחוקקים כמעט לא עוסקים בחקיקה כלשהי, אלא מבלים את רוב זמנם מול המצלמה ב-CNN. הם מבינים שהפוליטיקה תלויה באוכלוסייה מושכלת ושרוב האנשים מקבלים את המידע שלהם מהתקשורת. וכאמור, התקשורת לא מוגבלת רק לערוצי החדשות המסורתיים, אלא כוללת גם את גוגל, פייסבוק וטוויטר. במילים אחרות, אותם פוליטיקאים מבלים את רוב זמנם בהתעסקות עם ה-CNN, הניו יורק טיימס, NBC, פייסבוק, גוגל וטוויטר.

“ההבדל בין מה שקורה כעת בעיתונות האמריקנית לבין מה שקרה עם העיתון הסובייטי ‘פראבדה’ – הוא שכולם בבריה”מ ידעו שזה שקר, אבל לא היה להם האומץ המוסרי לעשות משהו בנידון. בארה”ב, לעומת זאת, הייתי אומר שיותר מ-50 אחוז מהאנשים מאמינים ברוב השקרים שמופצים בכלי התקשורת. לכן המעלה הגדולה ביותר של הנשיא הנוכחי היא שהוא מפנה את תשומת לב הציבור לנושא, וגורם לאנשים להטיל ספק: אולי זה לא אמיתי? הוא גורם לאנשים להתעורר. ואגב, בניגוד למה שנדמה, כלי התקשורת מרוצים מהמצב כי הם מרוויחים יותר כסף מאי פעם רק בעצם היותם שליליים ואנטגוניסטיים כלפי טראמפ”.

ובכל זאת, נראה שאתה מעוניין מאוד לזכות בכבוד ובפרסום של כלי התקשורת האלה. אתה רוצה שהם יכתבו עליך.

“זה אכן נוגד את האינטואיציה, כי אני הרי מותח עליהם ביקורת. המנטור שלי, אנדרו ברייטברט, ייעץ לי להתראיין לניו יורק טיימס, לדבר עם הארגונים האלה, לא לפחד. אנחנו רוצים שתקשורת המיינסטרים תסקר אותנו. במילים אחרות, המודל שלנו – או יותר נכון החזון שלנו – הוא להגיע לניו יורק טיימס, להופיע ב-CBS. זה מה שברייטברט לימד אותי: תן להם לסקר אותך. כלומר, למרות כל הביקורת שלי על כלי התקשורת האלה, אני גם מכיר בכוחם. כאן במנהטן, אם אתה לא מופיע בניו יורק טיימס, אתה לא קיים עבור תושבי מנהטן. לכן המדדים להצלחה הם עדיין כמה עמודים ראשונים תשיג בניו יורק טיימס שמסקרים את העבודה שלך. זה ‘הגביע הקדוש’ של התוצאות”.

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!