מדוע מסופר שנפוליאון בחר את אנשיו על פי מזלם?

כניעת העיר אולם לנפוליאון, אוקטובר 1805 | תמונה: [Public Domain]

קיסר צרפת במאה ה-19, נפוליאון בונפרטה, היה מאמין גדול במזל. האגדה מספרת שמינה את הגנרלים שלו לאחר ששאל אותם: “האם יש לכם מזל?” אם היה לגנרל מזל הוא היה מקדם אותו ואם לא, לא היה מסתכן במזל רע. בגישה דומה הוא נקט כשהגנרלים רצו למנות קצינים הכפופים להם. נפוליאון שאל את הגנרלים: “האם הוא [הקצין] בר מזל?”

ב-2 בדצמבר 1805, שבו חל קרב אוסטרליץ המפורסם, אמונתו במזל עמדה למבחן. באותו יום ניצב הגנרל מוקף ב-75,000 מחייליו על אדמת האימפריה האוסטרית, מול צבאות גדולים הרבה יותר – ששלחו הקיסרים מאוסטריה ומרוסיה במטרה לעצור את מסע כיבושיו. כולם האמינו שצבאו של נפוליאון, שהיה בעמדת מיעוט, נדחק לפינה.

מה עשה הקיסר? הקים מערך הגנתי חזק באגף הימני של הצבא, אבל הציג מצג שווא של מערך חלש. בעלות הברית בלעו את הפיתיון ושלחו כמעט 50,000 חיילים להתקפה על האגף הימני של הצרפתים. על פי התוכנית של הגנרל האוסטרי, בעלות הברית היו אמורות לפרוץ לאגף הימני של הצבא הצרפתי, לכתר אותו ולנצח בקרב. במציאות, תוך שעות ספורות נפוליאון וצבאו אמרו את המילה האחרונה. נפוליאון ייחס את הניצחון לשני גורמים: הראשון מזל, והשני – הערפל שהיה באותו בוקר (במזל) והקשה על אויביו לגלות את הבלוף[1].

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!