בקולנוע: “הוגו” (Hugo)

מרטין סקורסזה, זוכה פרס האוסקר מאפשר לעצמו בסרטו החדש "הוגו" לעשות סרט על אהבת חייו-הקולנוע ומביא לנו שיר הלל לחלוצי תעשיית הסרטים. זוהי גם הפעם הראשונה בה פונה הבמאי בן ה-69 לקהל הילדים אם כי המבוגרים ייהנו מהסרט הזה לא פחות. זהו סרטו הראשון של סקורסזה בתלת ממד.

"הוגו" הוא מסע מרגש בעולם קסום, המבוסס על רב המכר "התגלית של הוגו קברה" מאת בריאן סלזניק שהתבסס בעצמו על הספר "המסע אל הירח" של ג’ול ורן. הסרט מתרחש בפריס של שנת 1931 וסובב סביב תחנת רכבת. הוגו (אסא באטרפילד ) הוא ילד קטן שאביו (ג’וד לאוו ) נהג לקרוא לו ספורים רבים ולקח אותו לסרטים. יום אחד האב מת בשריפה ודודו השיכור של הוגו לקח אותו אליו להתגורר עמו בתחנת הרכבת שם הוא עבד כמכוון השעונים הענקיים של התחנה. הוגו מצא את עצמו בין קירות התחנה מכוון את השעונים. גם הדוד נעלם והוגו ניסה לשרוד תוך שהוא משתדל לא להיתפש בידיו של פקח תחנת הרכבת האכזר (סשה בארון כהן) שנהג לתפוש ילדים קטנים ששוטטום לבד ולהביא אותם אל בית היתומים.

כל הזמן הזה ניסה הוגו לפצח תעלומה שהותיר לו אביו בדמותו של מעין רובוט המסוגל לצייר. הוגו האמין שאם יצליח להפעיל את הרובוט המקולקל הוא יקבל הודעה שהשאיר לו אביו. תוך כדי כך הוא התחבר אל בעל חנות מזכרות בתחנת הרכבת (בן קינגסלי) שמסתבר כי גם מאחוריו מסתתרת תעלומה גדולה. בסרט משתתפים גם: קלואי גרייס מורץ, ריי ויינסטון, אמילי מורטימר, הלן מק’רורי, כריסטופר לי, ריצ’רד גריפית ומייקל טאלברג.

כדי ליצור את העולם של פריז בתחילת שנות ה-30 כפי שהעולם נראה דרך עיני  הדמות הבדיונית של הוגו קאברט – סקורסזה חתר לשילוב בין ריאליזם ומיתוס. כחלק מההכנה צפו המחלקות הקריאטיביות של ההפקה בכ-180 מסרטיו של מלייס, (כ-13 שעות צפייה) יחד עם סרטים של רנה קלייר וקארול ריד וקולנוע אוואנגרדי משנות ה-20 וה-30. הם צפו גם בסרטים של האחים לומייר וסרטים אילמים משנות ה-20.

רוב הצילומים נעשו באולפני שפרטון באנגליה במקום שמעצב ההפקה, דנטה פרטי, פיקח על בניית עולמו של הוגו שכלל תחנת רכבת בגודל טבעי, בניין הדירות של מלייס, הסטודיו שלו ובית קברות מאוכלס במצבות ענק. תחנת הרכבת, הסט המרכזי בסיפור, הייתה מיזוג של אלמנטים וחלקים מתחנות רכבת שונות מהתקופה שחלקן עדיין קיימות – עובדה שסייעה מאוד להפקה. סקורסזה: "התחנה שלנו היא שילוב של כמה תחנות פריזאיות ופריז שלנו היא מאוד מודגשת ומייצגת את הרושם שהותירה בנו פריז של אותה תקופה".

סקורסזה אינו מסתיר את חיבתו לקולנוע בתלת ממד. "השנה הייתה 1953 וסרט תלת הממד הראשון שראיתי היה ‘בית השעווה’ שביים אנדריי דה טות. זה כנראה סרט התלת ממד הטוב ביותר שאי פעם נעשה". אבל עבור סקורסזה היה זה כנראה סרטו של היצ’קוק ‘Dial M for Murder’ , שיצא שנה מאוחר יותר לאקרנים וייצג שימוש נבון בתלת ממד. "יותר מאשר אפקט הוא משתמש בתלת ממד כאלמנט בסיפור. גיליתי בעבודה בתלת ממד שהיא מרחיבה את השחקן כמו התבוננות בפסל נע. הוא כבר לא שטוח. עם הערבוב הנכון בין משחק ותנועה נוצר שילוב של תיאטרון וקולנוע ששונה משני התחומים גם יחד. הדבר הזה תמיד ריגש אותי. תמיד חלמתי לעשות סרט בתלת ממד".

עבור סצנות מסוימות לקח סקורסזה את מצלמת תלת הממד ללוקיישן כדי להוסיף טעם תקופתי ולטעון את הסרט באותנטיות. מוזיאון ויקטוריה ואלברט הבריטי, למשל, שימש כפיל למוזיאון הפריזאי בו עובד אביו של הוגו, אולם הקולנוע התקופתי בו מבקרים הוגו ואיזבל הוא אמיתי והאולם בו חוגגים את יצירתו של מלייס הוא למעשה אולם נאומים בסורבון.

---

לאתר הרשמי של הסרט "הוגו" 

קדימון (טריילר) של הסרט "אשת הברזל"

[youtube id=”vLfUXgL_YLM” width=”600″ height=”340″ position=”left”]