אי ווי ווי, האמן שלא מפחד להסיר מהשלטון הסיני את המסכה

“לעולם לא מצטער”

אי ווי ווי

אי ווי ווי – כל הזמן עם מצלמה וציוצים בטוויטר – צילום: Ted Alcorn

המגזין ArtReview הכריז עליו כעל היוצר בעל העוצמה הרבה ביותר בעולם. יצירותיו הוצגו באוסטרליה, באירופה ובצפון ודרום אמריקה במיטב המוזאונים והגלריות. הוא נחשב לאמן הידוע ביותר בסין והמבוקר ביותר. בחודש אפריל 2011 כשהעלימו אותו השלטונות ל-81 יום ואיש לא ידע אם יחזור, הוא הפך לנעדר הידוע ביותר בסין וכל העולם עמד על רגליו כדי לעזור לשחררו.

אי ווי ווי, אמן ואקטיביסט עושה לשלטון הקומוניסטי בסין בית ספר. הוא לא מפחד, גם במחיר סיכון חייו, ללמד את השלטון ואת האנשים בסין ובעולם את האמת.

סרט חדש שעשו על חייו NEVER SORRY – "לעולם לא מצטער" של הבמאית אליסון קליימן, מתאר את הספור המרתק של האיש ששום דבר לא יעצור אותו. הסרט הוקרן לאחרונה בישראל במסגרת פסטיבל "דוק אביב".

אליסון קליימן, עיתונאית אמריקנית, שזהו סרטה הראשון, הצליחה להגיע אל אי ווי ווי כשעבדה בבייג’ינג. היא ליוותה אותו לאורך תקופה ארוכה שבמהלכה הוכה אי ווי ווי על ידי המשטרה, סגרו לו את הבלוג והוא הצליח בכל פעם לשגע את המשטרה והשלטונות הסיניים. "אני רואה את עצמי יותר כשחקן שח ולא כאמן", הסביר פעם. "היריב שלי עושה מהלך, אני עושה מהלך. עכשיו אני מחכה ליריב שיעשה את הצעד הבא".

אי ווי ויי התפרסם בכל העולם לראשונה ב-2008 בהיותו אחד המתכננים והמעצבים של "קן הציפור" – האצטדיון האולימפי בבייג’ינג, יחד עם משרד האדריכלים השווייצי הרצוג ודה מרון. מיד לאחר שהתחילו לבנות את האצטדיון הוא התנער מהנושא והכריז שכל העסק הוא תעמולה של המשטר הקומוניסטי ולא ייתכן שאנשים יגורשו מבתיהם כדי לבנות את הפאר הזה.

מאז, הביקורת הקשה שלו נגד המשטר הסיני היא לא רק אצבע משולשת הזקורה בהתרסה מול כיכר טיאננמן. אי ווי ווי יצר פרויקט ענק של תיעוד קורבנות רעידת האדמה בסצ’ואן והפך לאלוף אינטרנט כשהוא משתמש בבלוג שלו ואחר כך בטוויטר, עוקף את חומת האש הגדולה, תוקף את המשטר ומעמיד אותו על טעויותיו כשהוא מעודד מיליוני סינים ללכת בעקבותיו.

אי ווי ווי נולד ב-1957 בבייג’ינג לאב שהיה משורר ידוע בשם אי צ’ינג. כשהיה ילד התרחשה בסין המהפכה התרבותית והמפלגה הקומוניסטית הגלתה את משפחתו למחנה עבודה במערב סין. אי ווי ווי גדל כשהוא רואה את אביו מנקה שירותים למחייתו. כשהיה בן 18 החזירו את המשפחה לביתה. הוא למד קולנוע באקדמיה לקולנוע בבייג’ינג, וב-1983, לאחר הרפורמה של פתיחת השערים שאפשרה לסינים לצאת ללמוד בחו"ל, הוא היה בין הראשונים לצאת.

אי ווי ווי

אי ווי ווי עם הבמאית אליסון קליימן – צילום: Ted Alcorn

אי ווי ווי גר בארה"ב 10 שנים, למד בהתחלה באוניברסיטת פנסילבניה, אחר כך בברקלי ואז למד אמנות בבית הספר לעיצוב "פרסונס" ובArt Students-League of New York והתוודע לתרבות המקומית. הוא אירח אמנים רבים שהגיעו מסין והתמקד בעבודתו האמנותית. אבל כשאביו חלה ב-1993 הוא חזר לסעוד אותו ובו-זמנית החל ליצור בבייג’ינג. הוא עזר לייסד שם את כפר האמנים המזרחי ופרסם שלושה ספרים על הדור החדש באמנות.

"אני מלא פחד"

אי ווי ווי היה פרובוקטיבי באמנות שלו אבל כל עוד לא תקף ישירות את השלטון איש לא פצה פה. אחד הפרויקטים הגדולים שלו היה כאשר יצא לעזרתם של נפגעי רעידת האדמה הגדולה שחלה במאי 2008 במחוז סצ’ואן. אי ווי ווי נחרד מכמות הילדים שנהרגה ורצה לעורר את הדעה הציבורית בנושא. הוא השתמש באינטרנט וקרא לכל מי שאפשר, לבוא ולהתנדב כדי לאסוף את רשימת הסטודנטים שנספו באסון. אלפי אנשים נענו לקריאתו והתנדבו לעזור לו להרכיב את רשימת השמות של הקורבנות. עד מאי 2009, יום השנה לאסון, הצליחו אי ווי ווי ותומכיו לאסוף 5385 שמות. הוא פרסם את השמות בבלוג שלו.

"לבלוגים יש חשיבות רבה", הסביר אי ווי ווי, "כי הם נותנים אפשרות לאנשים פשוטים לשנות את הדעה הציבורית". הפרויקט הזה כבר הציב אותו במסלול התנגשות מול השלטונות וכאן החלה נקודת האל חזור בינו לבינם. זמן קצר אחר כך סגרו השלטונות את הבלוג והתקינו מצלמות מעקב מול ביתו.

אי ווי ווי

צילום: Never Sorry LLC

כתגובה הוא פיסל מצלמות מעקב משיש.

היום מנסה הממשל הקומוניסטי להראות שהוא פתוח לעולם ואין לו מה להסתיר כביכול והוא מציג את רשימת הקורבנות בגלריה בבייג’ינג. אבל בזמנו, כשאי ווי ווי אסף את הרשימות, ניסו השלטונות לעכב אותו עד כמה שניתן. עד היום לא גילה המשטר בסין, לעולם ולעמו, את המספר האמיתי של הקורבנות.

"איך אתה מסביר את חוסר הפחד שלך". שואלת המראיינת בסרט.

"אני מלא פחד", מסביר אי ווי ווי , "אבל אני יותר מפחד מהסכנות שיתרחשו. אם לא אפעל הן יתחזקו".

ב-2010 הוא גם הציג תערוכה במינכן שם כיסו 9000 תיקי בית ספר את חזית המוזיאון לאמנות כשהם יוצרים את המשפט "היא חיה באושר בעולם הזה במשך שבע שנים", ציטוט של אם ששכלה את ביתה ברעידת האדמה.

"אני הרבצתי לעצמי?!"

כשהשלטונות עצרו את טאן זאו-ראן, אחד הפעילים בנושא רעידת האדמה, נסע אי ווי ווי להעיד במשפטו ועשה על זה סרט דוקומנטרי קצר בשם AO MA TI HUA שאפשר לראות באינטרנט. "סביר להניח", אמר אי ווי ווי בדרכו להעיד, "כי אני אהיה הבא שיאשימו אותו במשהו, אבל אני חייב לדבר בעדו, אחרת לא יהיה אף אחד שידבר בעדי".

ב-11 באוגוסט 2009, יום לפני המשפט הגיעו אי ווי ווי ועוזריו אל העיר צ’אנג-דו שם הושמו במעקב צמוד של המשטרה החשאית. אי ווי ווי, שלא מפחד משום דבר, ניגש – בליווי צלם וידאו מחבריו – אל אחד השוטרים ושאל אותו: "האם אתה עוקב אחרי?" השוטר השפיל את עיניו.

"אני לא מראה להם פחד", הסביר אי ווי ווי, "אם תראה להם שאתה מפחד הם יתקפו אותך ויהיו אלימים, לכן גם אתה צריך להיות אלים ואז הם מאבדים את הכוח שלהם".

לילה לפני המשפט, בשלוש לפנות בוקר, פרצה קבוצת שוטרים אל חדר המלון של אי ווי ווי ואנשיו. הכול מוקלט במצלמת הטלפון הסלולרי של אי ווי ווי.

אי ווי ווי :" מי דופק על הדלת?"

– "משטרה"

אי ווי ווי: "איזו משטרה?"

– "משטרה מקומית!"

אי ווי ווי: "למה משטרה דופקת לי על הדלת?"

– "בדיקה"!

אי ווי ווי: " איזו בדיקה?"

– "בדיקת ניירות!"

אי ווי ווי: "מי מרשה לכם לבדוק ניירות בשעה כזו??

– "נסביר אחרי שתפתח את הדלת".

השוטרים בועטים בדלת והיא נפתחת.

בחושך שומעים את אי ווי ווי צועק: "מי הכה אותי?"

שוטר: "עשית את זה בעצמך!"

אי ווי ווי: " אז איך הבגדים שלי נקרעו? אני הרבצתי לעצמי וקרעתי לעצמי את הבגדים"?

שוטר: "כן, זה ההסבר היחיד כי לא ראיתי שאף אחד היכה אותך".

אי ווי ווי נעצר בבית המלון ונמנע ממנו להעיד במשפט.

"זה לא משחק הוגן"

פעיל זכויות האדם טאן זאו-ראן נמצא אשם בחתרנות תחת המשטר ונדון לחמש שנות מאסר.

אי ווי ווי אושפז לשבועיים בעקבות הפגיעה ואחר כך עשה משהו שמעטים בסין מעזים לעשות – הוא הלך להגיש תלונה במשטרה המקומית ואחר כך בבית המשפט נגד השוטר שהיכה אותו. הכול בתיעוד מלא של מצלמות וידאו. כשהשוטרים ניסו לקחת מידיו את המצלמות הוא צעק "לא מאפשרים את חופש הביטוי בסין". אחר כך הוא ניסה לצלם את בניין המשטרה מבחוץ וכשלא התירו לו הוא צעק: "זכות הציבור לצלם היכן שהוא רוצה. אפשרו את חופש הביטוי!"

אי ווי ווי

אי ווי ווי מתעד את הריסת הסטודיו שלו בשאנג-חאי – צילום: Never Sorry LLC

"הציבור לא יודע מה כוחה של התמונה", מסביר אי ווי ווי. "לשוטרים יש מצלמה והם מצלמים אותנו, ולנו יש את שלנו, אבל הם לא יחשפו לציבור את מה שהם צילמו. אנחנו כן, אז זה לא משחק הוגן".

"אם אתה מצייץ ללא הפסקה אנשים יבינו מה קורה", הוא מסביר עוד.

מראיינת: "האם אתה רוצה שהשוטרים יגידו שהם מצטערים?"

אי ווי ווי: "לא, אני פשוט לא רוצה שהם יעשו דברים כאלה. זה לא עניין אישי. הם צריכים ללמוד לשלם על מה שהם מעוללים".

שוב הוא נשאל על ידי המראיינים: "ראינו הרבה שמות מפורסמים שהושתקו, אתה עדיין חופשי איך אתה מסביר את זה? אתה לא מפחד?"

אי ווי ווי: "אני חייב לדבר כי אני לא רוצה להיות חלק ממה שקורה כאן".

הדעות באותה תקופה היו כי השלטון הקומוניסטי לא נוגע בו כי יש לו תמיכה רבה מחו"ל. אחרים אמרו שאחרי שהשלטונות הכו אותו הם חושבים שהם ריסנו אותו קצת והם כבר לא מפחדים ממנו.

המראיין: "האם יש לדברים שאתה עושה השפעה?

אי ווי ווי: "יש אפקט רב על הממשלה וגם צעירים רבים רואים על מה אנחנו מדברים והם ידברו על זה הלאה במדיה שונה".

המראיין: "אתה חושב שאתה הופך למותג?"

אי ווי ווי: "כן, מסתבר שכן. מותג של חופש ואינדיבידואליזם של חופש מחשבה".

"בסוף הם ימעכו אותו"!

אי ווי ווי

אי ווי ווי מתעד את עצמו מקבל טיפול בבי”ח בגרמניה כתוצאה מהפגיעה בראשו – צילום: Never Sorry LLC

באוקטובר 2010, אי ווי ווי ערך תערוכה במוזיאון טייט לאמנות מודרנית בלונדון שם הציג מאה מיליון זרעוני חמנייה העשויים מחרסינה וצבועים ביד אדם. כפר שלם של אנשים, כמעט 2,000 במספר, עסקו במשך שנתיים בהכנת הגרעינים וצביעתם, כמונומנט לעוני הקשה ממנו סבלו ההמונים הסינים שהשמחה היחידה בחייהם הייתה אולי פיצוח הגרעינים השחורים האלה.

לפני האולימפיאדה של בייג’ינג הציעו לו השלטונות לבנות סטודיו מפואר בשנגחאי. הסטודיו הושלם ב-2011, אבל ב-11 בינואר אותה שנה הרסו השלטונות את הסטודיו בטענה שהוא מבנה בלתי חוקי.

לאות מאחה התכוונו אי ווי ווי ותומכיו לערוך סעודת סרטנים פומבית ביום ההריסה של הסטודיו, אבל השלטונות הטילו עליו מעצר בית ולא אפשרו לו לצאת. תומכיו ערכו את הסעודה בלעדיו ותעדו אותה באינטרנט. למרות זאת הוא הצליח לצאת ולתעד את הריסת הסטודיו במצלמתו.

בשלב זה אי ווי ווי כבר הפך לנטל על השלטונות. סיני שמתראיין בעילום שם לסרט מעריך ש"בסוף הם ימעכו אותו וזה יהיה אובדן גדול".

"מה הם יכולים לעשות לי, חוץ מאשר לגרש אותי, לחטוף אותי, לעצור אותי או להעלים אותי לחלוטין!", מצייץ אי ווי וי בטוויטר.

ב-3 באפריל 2011 הוא נעלם, לאחר שנעצר על ידי השלטונות בנמל התעופה בבייג’ינג כשעמד לצאת להונג קונג.

ציוץ: "הם השתיקו אותו אבל קולו הולך וגובר!"

השלטונות תרצו את מעצרו בחקירה פיננסית של החברה שלו. הם סרבו להגיד מה ארע בגורלו, דבר שעורר גל מחאות ברחבי סין ובכל העולם. שלטים, חולצות ובאנרים עוצבו ועליהם הכתובת "שחררו את אי ווי ווי". פקידים גבוהים בממשל האמריקני ובאירופה התראיינו וביקשו את שחרורו. אמנים, אינטלקטואלים, עורכי דין, שופטים, פעילי זכויות אדם, אנשי כלכלה ואחרים חתמו על עצומות. הפרשנים במערב – כך עולה מן הסרט – הסבירו כי בסין חוששים כי מהפכת היסמין במזרח התיכון תגיע גם אליהם ולכן החליטו לעצור אנשים רבים.

אי ווי ווי הוחזק במתקן לא ידוע במשך 81 יום. הוא נחקר יום ולילה על פעילותו ושני שומרים שמרו עליו 24 שעות ביממה גם כשישן או הלך לשירותים.

ב-11 במאי 2011 נפתחה בלונדון תערוכה של אי ווי ווי בהיעדרו. ב-22 ביוני 2011 הוא שוחרר לבסוף בשל "גישתו הטובה והודאתו בפשעיו". הוא קיבל קנס בסך 2.3 מיליון דולר שתומכיו הצליחו לבסוף לגייס עבורו. חלק מהכסף נזרק דרך חומת ביתו אל חצרו באמצעות מטוסי נייר מכסף.

תנאי השחרור המוגבלים שלו, אסרו עליו להתראיין לכלי התקשורת או לצאת מבייג’ינג במשך שנה לאחר מעצרו. אבל לא איש כאי ווי ווי יתאפק. חודשיים אחרי שחרורו הוא כבר פרסם מאמר ביקורתי במגזין ניוז וויק.

אי ווי ווי שצמצם מעט את פעילותו אמר: "קשה לשחק במשחק הזה. הם יכולים להעלים אדם אז איך אפשר להמשיך לשחק? אבל גם אם לא אדבר הם עלולים להמשיך לטפול עלי האשמות שווא ולכן הרגשתי שאם אשתוק אהיה חלק מהפשע הזה". הוא חזר להפעיל את הסטודיו שלו והציג בטאיפה שבטאיוואן.

ב-3 באפריל 2012 אי ווי ווי התקין ארבע מצלמות בסטודיו שלו, אחת ליד המחשב שלו, השנייה ליד המיטה שלו, השלישית בסטודיו עצמו והרביעית בחצרו. כך הקהל שלו והמשטרה יכולים לראות אותו 24 שעות ביממה. לדבריו זוהי מתנה לתומכיו הרבים שדאגו לשלומו. "זוהי גם מתנה לכוחות הביטחון שהתקינו עלי ציטוט ומעקב אלקטרוני בכל מקום אפשרי. אין לי סודות והם יכולים לראות את זה עכשיו". כוחות הביטחון הסינים התקינו 15 מצלמות מעקב ברחוב בו הוא גר בבייג’ינג.

ריאיון של יוצרי הסרט עם אי ווי ווי

מה היית רוצה שאנשים יעשו אחרי שיראו את הסרט?

אי ווי ווי

אי ווי ווי שוקד על אחת מיצירות האמנות שלו – צילום: Never Sorry LLC

אי ווי ווי: "ראשית: שלצופים יהיה איזה שהוא מושג מי אני ובאיזה נושאים אני עוסק כאמן. אני חושב שהם יחשבו שחופש הביטוי הוא יקר ערך והם צריכים לנצור זכות זו. במקומות רבים ברחבי העולם אתה יכול לאבד לחלוטין את החירות שלך רק בגלל שאתה מבקש אותה. אין לך אף פעם אפשרות לדבר. בחברות מפותחות רבות אנשים רואים את חופש הביטוי כדבר מובן מאליו, אבל באותו הזמן זה יהיה פשע להתעלם מהמאמצים שאנשים אחרים עושים למען זכות זו. בני אדם חולקים ערכים משותפים. אתם לא יכולים להעמיד פנים שאינכם יודעים את זה ולא יכולים להגיד שאין לזה קשר אליכם, זה רק יהפוך אתכם לאנשים אנוכיים מאוד וחסרי מעוף. מה שגרם לי להיות דמות ששמים לב אליה הוא רק בגלל שיש לי עניין לעסוק בו וגם בגלל שאני משתמש בצורה מוצלחת באינטרנט, אז זה חשוב מאוד – יש לך מסר ויש לך דרך להעביר אותו הלאה. אני מקווה שאנשים שרואים את זה גם יבינו את זה. אני חושב שהיום יש לנו עולם שונה מאוד ואפשרויות חדשות ואנחנו יכולים להפוך את העולם לטוב יותר עבור כולם".

איך הסרט גרם לסין להיראות?

אי ווי ווי: "הסרט הוא על המציאות. על המציאות שהייתה בחלק אדמה מסוים במשך מאות בשנים. סין מתפתחת, אבל במקרים כמו המערכת המשפטית או חופש הדיבור היא כמעט לא התפתחה והיא עדיין נמצאת תחת שליטה חזקה, אבל אני חושב שסין לא יכולה להרשות לעצמה לא להשתנות. זה לוקח זמן, אבל רק כשיש לחץ, רק כשיש דרישה לכך. כולנו יודעים שבני אדם לא ישתנו אם לא יהיה עליהם לחץ".

מה הקהל הסיני יחשוב על הסרט?

אי ווי ווי: "אני לא חושב שהסרט ייראה אי פעם בציבור בסין. רק ציבור קטן יראה אותו שם. רק ביו טיוב או און ליין שזה רק מעט אנשים, פחות מ-0.1 אחוז שיכולים טכנית לעקוף את חומת האש הגדולה ולראות את זה, אבל עדיין זה מאוד חשוב. המאמצים חשובים בעיקר בגלל שזה קשה. אני חושב שטוב שכל אחד יראה את זה – הממשלה והפקידים והשוטרים. הם יבינו. הם יעמדו מול המציאות ויבינו מה זה להיאבק. אחרת אין להם שום דרך להעריך את עצמם כי הם חושבים שכל המערביים שונאים את סין או מנסים להפיל את הממשלה, אבל הם לא מסתכלים באמת על כל מקרה פרטי כדי לראות מה הכוונה ואיך לשפר את זה. אני חושב שהסרט הזה יעזור לשפר את זה. אני חושב שחשוב מאוד לאפשר לאנשים להבין את המצב".

Leave a Reply

רוצה לקבל תוכן איכותי היישר למייל שלך מדי שבוע?

הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו ובתור התחלה קבלו גישה לכתבה זו ולכל הכתבות באתר ל-24 שעות.

נא להכניס שם פרטי

נא להכניס שם משפחה

נא להכניס דואר אלקטרוני תקין

נא להכניס מספר טלפון תקין

הנך מאשר/ת קבלת תוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה ודיוור פרסומי מאת אפוק טיימס ישראל בעמ. אנו מתחייבים לא להעביר את הפרטים שלך לשום גורם אחר, ולשלוח לך רק תוכן רלוונטי.

התחברות למנויים רשומים

תודה! שלחנו לכם את סיסמת הכניסה לדואר האלקטרוני. המשך קריאה נעימה!